מפלצות הלילה הגשום | פרק 4
הנחתי את המזוודות על יד הקיר, וירדתי למטה לסלון. בדיוק אז יצא הדוד צ'רלס מהמטבח, כשידיו נקיות לחלוטין.
"ניגבתי את ידיי, קרייג." הוא אמר בנימה מבודחת. הבטתי בו בחיוך מאולץ ואז הפניתי את מבטי אל אבי שבדיוק נכנס עם המזוודה לסלון.
אבי נאנח, ואז הוא הוריד בכאב את המזוודה האחרונה אל הרצפה, "היא כל-כך עמוסה המזוודה הזאת – כאילו שאנחנו נוסעים לאיזה חופשה בת חודש…" התלונן אבי. הוא נאנח שוב והרים את המזוודה. לא ממש רציתי לגשת ולעזור לו לסחוב את המזוודה לחדר האירוח באותו הרגע. אבל הודות לחיוך הלגלגני של הדוד צ'רלס, לא יכולתי שלא להציע לו עזרה.
"תודה קרייג," אמר אבי, "אני מתנצל אם נשמעתי כועס קודם לכן, זה רק בגלל העייפות."
הרעמים, כפי שניחשתי, הרעמים היו רק הכנה.
מיד התחלנו לשמוע טפטוף גשם שהולך ומתחזק.
"הולך להיות קריר הלילה," אמר הדוד צ'רלס, ואז הוא הביט בי בחיוך זדוני, "קרייג! מה דעתך על תה ועוגיות?"
"בשמחה," השבתי, בקול רועד משהו. הדוד צ'רלס קצת הפחיד אותי. מעולם הוא לא חייך כל-כך הרבה חיוכים בשעה הראשונה לביקור. חיוכים מרושעים. מה משמח אותו כל-כך בחודש החורפי הזה?
השתרכתי בעקבות הדוד צ'רלס למטבח, אך ברגע שנכנסתי נחבטה ונסגרה דלת המטבח ברעש עצום. קפצתי ממקומי. חיוך מרושע נוסף עלה על פניו של הדוד ברגע שהוא הוציא קופסת עוגיות מהארון. לפתע הצטערתי על כך שנסענו ללון דווקא אצל הדודים מורגן. אך מיד נזפתי בעצמי, אתה סתם פחדן קרייג, הדוד שלך בסך הכל שמח מכך שהגענו אליהם לחופשה, אז מה הבעיה שלך?
כעבור כמה דקות מצאתי את עצמי יושב בשעמום במטבח, נועץ מבט באיזו תמונה ישנה על הקיר, תמונה של בִּיצת יערות, בעודי טובל את העוגיות בָתֶה ואחר כך נוגס בהן.
הייתי משועמם… משועמם באופן מסוכן.
תגובות (0)