מרגו ~ פרק 6

השעון המעורר צלצל בפעם השלישית ומרגו קמה בחוסר חשק מהמיטה. היא נבהלה כשראתה באיזה באלגן שורר החדר שלה. בגדים מפוזרים על הרצפה, החלון שבור, המראה סדוקה וכל התמונות שלה ושל אמילי קרועות על הרצפה.
"מה לעזאזל קרה כאן?" היא מלמלה בשקט. כל גופה כאב ועל אגרופה דם קרוש. היא סידרה את חדרה וחבשה מחדש את פצעיה. היא החליטה שהיא לא הולכת לבית הספר ולכן התיישבה על הרצפה עם המחברת ועט בידיה. היא התחילה לצייר ציור של מלאך, אך מהר מאוד המלאך החמוד והטהור, הפך למלאך המוות בעל כנפיים שחורות קרניים עם חיוך זדוני. כאשר מרגו הביטה בציור תחושה מוכרת הציפה אותה. דם. רצח. נקמה. הבזקים של אמה מדממת על הרצפה חלפו לנגד עיניה. אביה גם הופיע שם עם סכין ביד, הוא התקרב אליה…ולפתע צלצול הדלת הקפיץ אותה. היא העיפה מעליה את המחברת וקמה אל הדלת. "מ-מי שם?" שאלה בקול רועד, עוד לא התאוששה מהמראות שראתה. "ויקטור." אמר המורה שעמד בחוץ. מרגו פתחה את הדלת ונפלה לזרועותיו. "אני לא יודעת מה קורה לי, החושך רודף אחריי." היא יבבה לתוך חזהו. הוא אסף אותה אל זרועותיו.
"יהיה בסדר אל תדאגי כל כך!" לחש ויקטור.
"איך אתה יודע?" יבבה מרגו.
"היי, אני יודע הכל!" חייך ויקטור וחפן את פניה. מרגו הרגישה כיצד לחייה בוערות. ויקטור ניגב בעדינות את דמעותיה ונשק לה על עפעפיה. זה עצר את מרגו מסערת הרגשות והיא התמקמה בנוחות בין זרועותיו של המורה. "תודה." היא לחשה. אוי איך מוחה השתולל מה היא רצתה שהוא יעשה לה, אבל ויקטור דחף אותה קלות. "אין בעד מה. אני כאן כדי לדבר עם אבא שלך הוא בבית?" שאל ויקטור בנימה עניינית רגילה כאילו לא היה בניהם שום רגע רומנטי. "לא הוא לא בבית הוא יחזור בעוד יומיים." אמרה מרגו ובליבה קיוותה שהוא ישמע את הרמיזה שהייתה במשפט. "אה..טוב לא משנה, אם תצטרכי משהו אל תהססי לבקש." אמר ויקטור. מרגו לא התאפקה ונישקה אותו. הנשיקה נמשכה כמה שניות וויקטור היה הראשון להתנתק. "מרגו! מה את עושה? אני המורה שלך! שלא לדבר על הפרשי הגילאים!" אמר ויקטור בזעזוע.
"אבל זה רק שמונה שנים!" מחתה מרגו.
"זה אסור!" אמר ויקטור בקול נוקשה ועזב את הבית בחופזה. מרגו נשארה על ברכיה בפתח הבית. "מה קורה לי?" כאב עז פילח את ראשה של מרגו. היא השתנקה והתפתלה ולבסוף איבדה את הכרתה.