מרגו ~ פרק 7 הרצח הראשון.

שמיים שחורים נטולי כוכבים היו הבר הראשון שמרגו ראתה. "חושך…" היא מלמלה והתיישבה.
מרגו הסתכלה סביבה, היא הייתה על מפתן ביתה. "כמה מפתיע שאף אחד לא תרח לעזור לי." אמרה בקול שונא.
"למה שלא תהרגי מישהו?" לחש קול לא אנושי בתוך ראשה אבל מרגו לא נבהלה כהרגלה ולקחה את ההזמנה בחיוך. רצח באמת נשמע כמו רעיון טוב להרוויית הצימאון הפתאומי לדם. מרגו קמה על רגליה ונכנסה לביתה כשעל פניה חיוך רצחני.
היא נכנסה למטבח ופתחה את מגירת הסכינים ושלפה מהמגירה סכין גדולה בעלת ידית קלאסית בצבע שחור והחלה לשייף את הסכין. אין כמו נשק טוב המוכן להריגה. ובאווירה זו היא יצאה מהבית בחיפוש אחר קורבן מתאים.

"איזו דרך נוראית לבלות את הערב…" מלמלה אליזבת, כשעמדה בסמטה שבה הייתה אמורה לפגוש את אמילי ולתכנן את הצעד הבא שלהן נגד מרגו. "נהיה ממש קר פתאום!" אמרה אליזבת' ושפשפה את ידיה.
"נו. נו. נו מה יש לנו כאן?" הדהד קולה המוכר של מרגו. אליזבת' קפצה והסתובבה במהירות.
"מרגו! מה את עושה כאן?" שאלה אליזבת' בזלזול אך רגליה שקשקו מרוב פחד. לא היה אף אחד ברחוב מלבדן. "אני?" גיחכה מרגו וחשפה את הנשק שלה. אור פנס הרחוב ריקד על הלהב המושחזת של הסכין. "אני צדה אותך." חיוכה של מרגו התרחב.
"מה?" צחקה אליזבת' בעצבנות ליבה הכה בחזה שלה בפרעות. הפרצוף של מרגו הראה כי היא רצינית לגמרי לגבי קטע הצייד. "את צדה אותי?!" שאלה אליזבת' בקול צורמני.
"בהחלט. ואת גם תהיי הקורבן הראשון שלי." צחקה מרגו צחוק מרושע. אליזבת' לקחה צעד אחורה. "את לא תעשי את זה." אמרה אליזבת' אך אפילו היא לא השתכנעה מהמילים של עצמה.
"את תיכנעי או שתנסי לברוח?" שאלה מרגו בציפייה מתוחה כטורף העורב לקורבן שלו.
ברגע הזה כבר לא נותר מקום לכל ספק. מרגו אכן עומדת לצוד את אליזבת', כל מה שביכולתה לעשות הוא לנסות לברוח ולקוות שמרגו תתעשת ברגע האחרון. אליזבת' פתחה בריצה. "זה איך שאני אוהבת את זה." צחקה מרגו והחלה לרוץ אחרי אליזבת'.