נערה ושמה לילית'-פרק 2

מיוקי שיחקה עם שיערה הסגול.
עיניה הסגולות הביטו לעבר הלוח,אך
היא לא התרכזה.
"מיוקי אקיאה!" הקריא המורה.
"כאן" קראה מיוקי.
"אן ווסט!" המורה המשיך להקריא.
"כאן" פיהקה אן.היה לה שיער שטני קצר,שתמיד בילגנה אותו.
עיניה החומות סרקו בחשדנות כל אחד ואחת.
"לילית' מאסוקוהיטה!" הקריא המורה.
לילית' הרימה יד,אך לא ענתה.היא הביטה החוצה מהחלון.
היא עדיין הייתה צריכה לחשוב איך היא מתכננת להרוג את מיוקי.
"תום אריו!" הקריא המורה."כאן" צחק תום.שיערו השחור כיסה חלק מפניו,כך שהיה
ממש קשה לזהות אותו תמיד.עיניו הכחולות תמיד סורקות אחרי בנות.
כולן קוראות לו חלומי,וחמוד,אך לילית' מעולם לא טרחה אפילו להביט לכיוונו.
"ג'יימס טינגלי" המורה המשיך להקריא שמות מהרשימה.
בזמן הזה אן כבר נרדמה שוב,ומיוקי החלה לשחק בפלאפון.
לילית' לקחה מחברת ועט,והתחילה לרשום לעצמה הערות לגבי הרצח של מיוקי.
'לא להרוג בין שלוש לתשע בערב,ההורים שלה בבית בזמן הזה'.
היא ידעה שהיא לא תוכל להרוג את אביה של מיוקי,הבעלים של חברה מפורסמת בעיר,ולהצליח להתחמק מצרות.היא העיפה מבט לעבר מיוקי,שלא שמה אליה לב אפילו.
"היי לילית'" לחש אליה תום שישב מאחוריה.היא התעלמה ממנו,והמשיכה לרשום לעצמה הערות.
"פססססט,לילית'" תום המשיך."היי לילית',את שומעת אותי?" הוא המשיך לקרוא לה.
לבסוף היא נכנעה,ושאלה:"מה אתה רוצה נודניק?"
"לדעת מה את עושה היום בערב" הוא לחש.
לילית' נאנחה.אם היא תסתובב איתו,יהיה לה קשה להרוג את מיוקי.
אבל,מצד שני היא גם תוכל להרוג את אביה כל עוד יש לה אליבי.
"יוצאת איתך" היא חייכה לעברו.

"אני לא מאמינה?את ותום?" הופתעה מיוקי."אני שמחה בשבילך!" היא חייכה ללילית'.
לילית' חייכה חזרה."איזו נאיבית וטיפשה.היא לא יודעת מה באמת הולך לקרות" חשבה לילית'.
היא חזרה לביתה,ומיהרה לחדרה.היא מיד העיפה משם את כל הבגדים מהמדף הראשון.
היא הוציאה את הקופסא שנחה לה מאחוריי כל הבגדים.
בתוך הקופסא היה אקדח קטן ונחמד.היא הכניסה כדורים,וטענה אותו.
אבל קודם,עליה לוודא שהוא עובד.היא לקחה סכין,והלכה בהמשך הרחוב לאחד הבתים.
היא נקשה בזהירות על הדלת."כן?" שאלה אישה מבוגרת.
"סילחי לי,פשוט יצאתי מהבית ללא מפתחות,וכשחזרתי גיליתי שההורים שלי הלכו.אוכל להשתמש בטלפון שלך כדי להתקשר אליהם?" שאלה בקול מתוק.
"כמובן" חייכה האישה.לילית נכנסה פנימה,ומיד שאלה:"את גרה לבד?"
האישה הנהנה,וסגרה את הדלת."טיפשה" מלמלה לילית',ושלפה את האקדח.
היא ירתה שתי יריות,אחת לראש ואחת ללב.הזקנה נפלה אחורה,מתה.
"הוא עובד" אישרה לילית'.היא הלכה לעבר הטלפון,וחייגה את המספר.
"כן?" שאל תום בקצה השני של הקו."תום?זאת לילית'" היא אמרה.עד כה,התוכנית שלה עובדת.
"הו לילית'!רצית משהו?" הוא קרא בשמחה.
"את האמת,כן.אכפת לך אם בדרך בדייט שלנו נעבור אצל חברה שלי?אני צריכה לאסוף אצלה משהו והיא לא בבית עכשיו".
"בכלל לא!ברור שנוכל לעבור!" הוא אמר.
"מעולה" צחקקה לילית',וניתקה.היא הלכה לעבר הארונות,והחלה לחפש אחר כסף.
דמה של הזקנה התפשט במהירות בכל רחבי הסלון.לבסוף לילית' לקחה סכום של 2000 ויצאה.
היא הלכה לעבר ביתה,מבלי להבחין בדמות בעלת הכנפיים השחורות שעפה אחריה מלמעלה.
לילית' נכנסה,לביתה,והחלה להתארגן לדייט שלה.
היא לבשה חולצה ירוקה,ז'אקט חום מעור,ג'ינס כחול,ומגפיים שחורים.
עינה הימנית שינתה צבע לאדום,ועננים אפורים גדולים החלו להופיע בשמיים.
לילית' חייכה,ולקחה תיק לבן.השעה הייתה שבע בערב.היא כבר עברה על התוכנית כמה פעמים.
למקרה שמשהו ישתבש,היא תהרוג את תום,ותאשים אותו בהכל.
הוא דחף אותה לזה.הוא איים עליה להרוג את הוריה של מיוקי.
אבל,אם הכל ילך חלק,הוריה של מיוקי ימותו,ולהרוג את מיוקי עצמה יהיה הרבה יותר קל.
היא ראתה את תום הולך בשביל,והשתמשה בעינה שוב כדי להתחיל טיפות.
"תום" לילית' פתחה את הדלת וחייכה."ואוו.לא ציפיתי לגשם היום" הוא הביט לעבר השמיים.
"לא משנה" אמרה לילית' ונעלה את הבית."בוא,נלך לדייט".
"אמרת שצריך לעצור אצל חברה שלך,נכון?" שאל.
היא הנהנה.הם הלכו,והגיעו לביתה של מיוקי.