נערה ושמה לילית'-פרק 5

לילית' ואן הלכו ברחוב.
קארין עפה בשמיים,בודקת שהכל רגיל.
לילית' ניסתה לעצור את הגשם בעזרת עינה,
אך הגשם מיד ירד שוב.
"לא יכול להיות" היא מלמלה.

"אז ליון,יש לך תוכניות מה לעשות עם הכח שלך?" שאל רפאל.
היה לו שיער שחור ארוך,עין ימנית אדומה ועין שמאלית שחורה.
היו לו שמונה כנפיים שחורות על גבו.
"אני עדיין מנסה להסיר מעליי את קללת המוות" הוא אמר ולגם מכוס התה שלו.
רפאל צחק."אתה לא מבין? זאת לא קללה,זאת ברכה.אתה לא יכול למות לעולם,גם אם דוקרים אותך.
אתה בן אלמוות.טוב,כמעט.אתה עדיין חייב להרוג מישהו כדי לקבל יומיים של חיים".
"וזה למה אני רוצה להסיר מעליי את הקללה!" הוא צחק.
"מה עם השנייה?" שאל ליון ולגם עוד מהתה.
"לה יש קללה שונה.על כל אחד שהיא הורגת היא מקבלת חודשיים לעומת היומיים שלך.
אבל היא יכולה למות מהרבה דרכים" אמר רפאל ועמד מול החלון.
"אז יש שני סוגי קללות" ליון לחש."יש שלושה" תיקן אותו רפאל.
"אחת מהן,היא הקללה שמוטלת עליי ועל שאר מלאכי האופל".
"אז אתה מקולל!" צחק ליון.

לילית' נכנסה לביתה,אחריה גם אן וקארין.
היא הורידה את בגדיה האדומים מדם ולבשה לבנים במקום.
קארין הביטה החוצה."לילית'" היא קראה לעברה.
"מה?" שאלה בזמן שחישבה כמה זמן היא קיבלה לחיות."אם תצליחי להסיר ממך את הקללה,אני יכולה לבקש ממך טובה?" שאלה והחזירה את כנפיה.
"איזו?" שאלה לילית' בחיוך מתוק.
"אני הייתי רוצה שגם הקללה שלי תוסר" היא לחשה.
"קללה? עלייך?" הופתעה לילית'."איזו סוג של קללה?"
קארין נאנחה,ואמרה:"אני אספר לך בבוא היום.עכשיו זה מוקדם מדי!" היא חייכה.
לילית' התיישבה על הספה.היא כבר הרבה זמן חשבה על הקללה שלה,שמכריחה אותה להרוג.
היא עצמה את עיניה,ונזכרה איך כבר שנולדה,משהו בתוך ראשה הכריח אותה לקחת סכין מהשולחן,ולתקוע אותו בתוך בטנה של המיילדת.
היא צפתה בגשם שהלך והתחזק."אני יום אחד אמצא דרך להסיר את הקללה?" שאלה.
"בואי נקווה!" השיבה אליה קארין חיוך.
למחרת בבוקר,לילית' קמה והלכה לרחוץ מעצמה את הדם מאתמול.
קארין ואן ישבו בסלון,הביטו בסערה בחוץ."למישהו יש כח כמו של לילית' שם בחוץ" לחשה קארין.
"מי זה יכול להיות?" "כל אחד שמחזיק לידו מלאך אפל" לחשה קארין.
"כל אחד?" אן קמה ממקומה."אני אלך להסתובב בחוץ" היא אמרה ופנתה לדלת.
"בסערה הזאת?" קראה קארין וניסתה לעצור אותה.
"כן.זה לא כאילו אם נחכה מי שרוצה להרוג את לילית' יחשוף את עצמו" היא יצאה.
"אני חוששת שמי שמתכנן להרוג אותי זה גם מי שמחזיק בכח כמו שלי" אמרה לילית' וירדה למטה.
"גם אני" לחשה קארין.

"ליון!" קרא רפאל ונכנס לחדרו הגדול של ליון."כן?" הוא צחק ולגם מהתה שלו.
"מתי אתה מתכנן להרוג אותה?" "מה זה עיניינך?" שאל ליון והביט בו.
"אני צריך לחפש מי מלאך האופל שאיתה" קרא רפאל והפיל את כוס התה של ליון לרצפה.
"תירגע תירגע!" צחק ליון."מחר בבוקר המתקפה הבאה תגיע!" הוא צחק.
"ממקום לא צפוי!" הוא חייך חיוך ערמומי והביט בגשם.
לילית' הלכה לעבר בית הספר.היא נכנסה למבנה,ועיניה חיפשו אחרי מיוקי.היא תמיד מגיעה לפניה,ומברכת אותה.הפעם היא איננה.לילית' הלכה אל הכיתה,שם ראתה את תום מדבר עם מישהו.
"זה לא..?" חשבה לילית' ונזכרה."תום!" היא קראה,וגם תום וגם השני קראו:"מה?!"
היא הביטה בו,זה היה טום,אותו אחד שפגשה שלשום.
"הו,את" חייך טום והלך אליה."השמות שלכם מבלבלים.אנ פשוט אקרא לך אריו" היא אמרה לתום,ופנתה למקומה."עוד לא אמרת לי איך קוראים לך" צחק טום וישב על שולחנה.
"לילית'" היא חייכה.הוא יהיה המטרה הבאה שלה.
הצלצול נשמע,וכולם הלכו למקומותיהם."תלמידים!" קרא המורה והביט שכולם נמצאים.
"היום ישנם שני תלמידים חדשים.קודם כל,טום".
טום קם ממקומו,וסרק את הכיתה.הוא התיישב,והמורה סימן למישהו להיכנס.
הדלת נפתחה,וילד עם שיער לבן קצר ועיניים כחולות נכנס לכיתה.
"איזה חלומי!" "ממש חתיך!" "מי זה החמוד הזה?" לילית' שמעה את כולן לוחשות.
"תציג את עצמך" קרא המורה.
"נעים מאוד!" הוא חייך."קוראים לי ליון!"