קלסטרופוביה

לפארק יצאתי, שליד ביתי. הומה עצים ירוקים וילדים קטנים שמשחקים במפלצות ודרקונים וסתם ילדים מקובלים שיושבים ואוכלים גרעינים.
זה היה באמת סתם יום רגיל של החופש – קמתי בוקר טוב, לאכול על המחשב, טלוויזיה, לאכול, מחשב – והנה הגענו לשלב: ההחוצה!
מה לעשות, שאמא שלך צריכה להעיף אותך החוצה כי אתה יושב כל היום בבית…
אז קראתי לערן שהוא החבר הטוב שלי, אני גם – אוהב לאכול איתו גרעינים – זה עושה תחושה טובה…
וסתם, דיברנו – על מה שמעניין, על מה שלו, משהו מצחיק – משהו לא חשוב, סתם דיבורים
כמו שאמרתי כמו כל יום רגיל דומה – רק ש..לפעמים לערן יש חוג אז אני נפגש עם ליאב.
ערן הציע לי לבוא אליו הביתה, ולי לא הייתה בעיה – :"הלו, אמא – אפשר לבוא לערן? אני לא יושן אצלו – רק ככה עד הערב – אני מבטיח לחזור אל תדאגי…" ולשמוע את הבסדר עשה לי מצב רוח מרגיע.
לבוא אל ערן זה כיף, בכלל – לבוא לחברים לבית זה כיף, יש בהם משהו מיוחד שמרגיש חסר בבית שלך –
וכעבור שעתיים הערב הגיע.
ראינו הטינה, ואז פעילות על טבעית – יש כאלה שיכולים לחפור לי, זה לא מפחיד, סתם משהו מפגר לא מפחיד בכלל, אז לראות את זה אצל חבר כשההורים שלו בקניות וכבר 21:00 ואני עוד צריך ללכת אחרי זה בחזרה הביתה – אתם יכולים להבין…
"טוב," ערן אמר "אני הולך לקנות לנו חמצוצים במכולת של קובי,"
אמרתי בסדר, אבל אישית הייתי מעדיף מקל אבטיח כזה ירוק שבפנים כזה ורוד – זה הכי טעים…
אז הוא יצא ולא נעל – אז נעלתי, הוא סגר ת'טלוויזיה אז פתחתי – אבל שיגע אותי – גם כשאני נשאר בבית שלי לבד זה משגע אותי – פתאום, אני לא יודע פסיכולוגיה או סתם בראש – אני שומע צלילים.
איזה דפיקה מהחלון, טריקה של הדלת של האמבטיה, רוח, תקתוקים או דפיקה על הדלת – צעדים קטנטנים – זה מוציא משליטה, אתה חייב לבדוק מה זה ממה זה מגיע, ועוד ב-21:00 בערב, בבית של מישהו אחר, לבד אחרי שראית סרטי אימה – וואו זה מלחיץ…
ושלא תתבלבלו הבית של ערן בקצה השני של השכונה –
לפתע נראה לי שאני רואה איש מבין התריסים, זה משגע אותי – אם הייתי יכול לדעת ת'אמת ולגלות – מאיפה באים הרעשים האלה, זה פסיכולוגי או מה? זה מלחיץ בטירוף, וזה מה שעובר על כל מי שלבד בבית.
אז עשיתי את טעות חיי,
נכנסתי לשירותים – הם היו די גדולים, נעלתי ת'דלת, שמעתי חריקה בלי פחד (כבר מתוך עצבנות) באתי לפתוח היא לא נפתחה.
דחפתי אותה – היא במקום.
אני מנסה להזיז אותה – היא עומדת.
פחד — ברמות!!!
אני קלסטרופובי – ואני פשוט לךא מצליח לצאת מהשירותים בבית שלו ועוד אחרי סרט אימה – שכחתי מזה שאני צריך לשירותים התיישבתי על האסלה והתחלתי לרעוד…
לומר לעצמי לא הרגיע אותי, אמרתי לעצמי כבר מלפני – אז גם לא ניסיתי…
הכל יכול להיות אמיתי – העולם הזה לא בנוי רק על מציאות נראה לי…
לא לכל דבר יש עובדה מדעית כאילו, כל מי שמנסה להוכיח משהו – זה מישהו שרוצה להחזיר את עצמו למציאות – ואפשר להגיד בוודאות, שהאותו אחד הזה – מפחד ומנסה להוכיח לעצמו שאין סיבה לפחד – אולי זה נכון, אני לא חושב…
אם לא היה משהו קורה,… קיצר
ראיתי ת'גורל בא משמיים – ברגע שנהיה חשוך…
אוי באמת כמה אירוני, תקוע בשירותים, הפסקת חשמל…
ברגע שהצצתי מהשירותים – ראיתי שבכל שאר הבניינים מוארים – ואז הצצתי לרגע דרך החור וראיתי – מישהי, שחורה, קצת לבנה – קצת דם – ועל פי סרטים כבר לקחתי שני צעדים אחורה
אוקיי, WTF איך אני יוצא מפה?
לקחתי ת'ספריי – נגד ריחות וניסיתי לשבור ת'חלון
ואז קלטתי שאני עושה רעש ואותה אחת יכולה למצוא אותי –
אז בחלש דפקתי – וכמו בסרטים מצוירים – כשהגיבור הראשי משתחרר וניצל
עובר מתחת לפנסים, לכבישים, למכוניות ולסימטאות, רצתי מבלי להזיז ת'ראש משנייה -הגעתי הביתה מזיע, התקלחתי עם דלת פתוחה, הלכתי לישון, ביקשתי שההורים ישנו לידי.
למחרת חזרתי לביתו של ערן ואמבולנס היה, ראיתי דרך החלון שניפצתי שני פרמדיקים – ואת ערן שוכב בשלולית דם – זה היה אמיתי… חוץ מהאישה הזאת שראיתי לא הבנתי מי עוד היה יכול לרצוח אותו – צמרמורת בכל הגוף, עור ברווז
וואי, הייתי יכול להיות ב-טעות- במקומו….
ערן….