שנאת נפשות פרק 1

הייתי רוצה להיות שונה , שונה במשהו, שונה במשהו שאף אחד לא יכול להיות שונה בו חוץ ממני.
התחלתי לצמוא בדם , התחלתי לרצות להרוג את כולם , שלא תישאר אף נפש חיה בעולם הזה.
התחלתי לשנוא בני אדם.
הכל התחיל להחשיך מסביבי , שמעתי רק את הקול בראשי .
הוא מדבר , ומדבר , ומדבר, ומדבר , שמעתי אותו אומר שהכל עוד לפניי, שזה יכול להשתפר , במילה 'להשתפר' צרחתי את צרחת חיי. נפלתי, התחרשתי מהצרחה של עצמי , ואבדתי הכרה.
לאחר זמן מה , מצאתי את עצמי שוכבת בין 4 קירות צבועים לבן . פקחתי את עיניי באיטיות , הסתכלתי לצד שמאל וראיתי שידה עם זריקות הרגעה, הסתכלתי לצד ימין ראיתי דלת . רציתי לברוח , לא רציתי לחיות ככה.
הוצאתי את המחטים מהידיים שלי, קמתי , פתחתי את הדלת וראיתי אחות עומדת מולי עם מגש תרופות .
חייכתי אליה בצורה לא אנושית , היא הביטה בי עם פרצוף מבוהל עד מוות ונפלה. מאותו רגע כל הרופאים לא העזו לזוז ממקומם עד שעזבתי את המקום. הלכתי , לא ידעתי לאן אני הולכת , ירד הערב ומצאתי את עצמי יושבת בסמטה חשוכה ובוכה.