שנאת נפשות פרק 4

בעודי יושבת על המיטה , ובוכה . אני מדמיינת את העולם ללא בני אדם, ורק אני חיה בו .
'עולם כה מושלם בלי המפלצות האלה.' צחקקתי לי בשקט ונאנחתי. כעבור חודש , יצאתי מהכלוב הזה.
סוף סוף! לא עוד כלואה כמו חיה . הלכתי ברחוב , ונתקל בי בחור . 'הי! תסתכל לאן אתה הולך מפלצת.' זלזלתי בו . 'אני מאוד מצטער!' בקש את סלחתי. גחכתי , לך מפה כבר לפני שתמות . 'אני אזכור אותך!' אמר לי כשעיניו נצצו כמו כוכבים , והמשיך בדרכו. ברור שתזכור מישהי כמוני , צחקתי . איזה מוזר.
טוב, מן הסתם כולם כאלה .. בני אדם, באלי להקיא. הגעתי לביתי , נכנסתי לחדר האמבטיה . נעמדתי מול המראה והוצאתי את הסכין . הסתכלתי עליו כמו על משהו יפהיפה ויקר. הרמתי את ידי השניה , וחרטתי עליה עוד קו בדיוק כמו על הקודמת . ספגתי את הכאב הזה , ולא אמרתי מילה. שטפתי את הדם ועליתי לישון . באמצע הלילה מצלצל הטלפון שלי , לא הכרתי את המספר הזה. טוב , לא הכרתי אף מספר מעולם . אין לי חברים, או הורים אפילו. לא הייתה לי ברירה, עניתי. 'ענית! , לא הייתי מאמין!' , קיבלתי שוק. זה אותו הבחור שנתקלתי בו היום . 'מאיפה יש לך את המספר שלי?' שאלתי אותו . 'הגעתי אליו במקרה ~ ' . 'זה מגוחך.' עניתי לו . 'רוצה להפגש? ' הציע לי. להפגש? איתי? . מה? . 'מה? למה? איתי? ' הייתי המומה . 'תקשיב, אמצע הלילה, אני לא מכירה אותך, אם אתה לא רוצה למות תנתק עכשיו . ' איימתי עליו.
'טוב, גברת רוצחת' וניתק. גברת רוצחת? מי הוא חושב שהוא . אה כן נכון , נבלה. בני אדם, אוייייי .
ונרדמתי . למחרת קמתי , התלבשתי ופתחתי את דלת היציאה מהבית שלי. ליד הדלת ראיתי זר פרחים . הא? .. מה ? .. הרמתי את הזר וחתכתי אותו . לא צריכה אהבה, לא צריכה חברים. צריכה להרוג בני אדם.
יצאתי מהבית , הלכתי לחנות נשקים . 'תביא לי אקדח מהר לפני שתמות' . קניתי את האקדח ויצאתי משם .בני אדם חחחחחחחחחחחחחח כאלה תמימים , צריך לחסל את כולם . איזה מן עולם זה הא? .. התחלתי לירות בכל מי שעבר ליידי . כולם התחילו לפחד ממני ולא זזו. אהבתי איך שזה עובד.