אספי – פרק 1
הערה: עכשיו יהיה בעיקר רקע מקדים ומאז אקשן.
אוסקר ישב בכיתה שלו. היה לו מחשב נייד כיוון שהכתב שלו היה בלתי קריא בעליל. זה לא הפריע לו שכולם עם מחברות והוא יוצא הדופן כיוון שכך היה רגיל.
"מי יכול לנסות להוכיח לי למה אם זווית חיצונית במשולש שווה לסכום הזוויות מלבד הזווית הצמודה לה?" שאלה המורה.
אוסקר הרים את היד.
"כן אוסקר" אמרה המורה.
"כי זה משלים למאה שמונים מעלות" אמר אוסקר.
"מה?" שאל דילן "זה אפילו לא הגיוני".
"אוסקר צודק ואני אפרט יותר" אמרה המורה.
אוסקר ציין לעצמו שזו הפעם השש עשרה שהמורה נתנה לו לדבר מתחילת השנה. הוא חשש מכך שתיתן לו הרבה פחות.
המורה עצרה את אוסקר לפני שיצא להפסקה.
"אוסקר, חמוד שלי, אתה צודק אבל אל תשכח לתת חומר מקדים ואל תשכח שאתה צריך להסביר לחלוטין. אנחנו לא בראש שלך".
בהפסקה דילן וכל חבורתו צחקו על אוסקר.
"איזה מפגר" צחקו עליו "פוס*-קר".
"השם שלי הוא אוסקר" הוא אמר בקול מונוטוני.
הם צחקו אפילו יותר "הוא בכלל לא יודע שצוחקים עליו". "איזה דביל".
…
למחרת הגיע הזמן לטיול השנתי המסורתי. הוא היה טיול של שבוע וחצי. אוסקר היה לחוץ כיוון שהפעם אמו לא הצטרפה אליהם אבל המורה למתמטיקה שלו – ג'ני הייתה עם הכיתה שלהם ולכן הוא היה רגוע. את ג'ני הוא אהב.
ביום הראשון אוסקר פתח חבילת ביסקוויטים מהסוג שהכי אהב. בזמן שאכל חטף לו דילן את החבילה.
"היי! זה שלי!" אמר אוסקר. הוא שנא את זה. החוק אומר שזה שלו ולכן אסור לקחת לו ללא רשותו והוא לקח לו! הוא הפר חוק!.
דילן התחיל לאכול.
"זה שלי" הוא אמר.
"עכשיו כבר לא" אמר דילן.
…
המשך היום בטיול עבר דומה. הוא ענה על כל שאלה היסטורית של המדריך בזמן שהוא הלך מקדימה. אוסקר לא ידע כמובן שהמדריך תודרך בכך שמגיע אליו ילד עם אספרגר ולכן הרגיש כל כך שמח שהמדריך החמיא לו ואפילו חלק איתו באפיפיות מצופות.
הם הגיעו למוזיאון עתיק עם פסלים ישנים של אלים יווניים ודברים מיוון העתיקה. הטיול היה בסימן מדינות ואוסקר שמח. הוא ידע כל מדינה וכל עיר בירה ואיפה היא על המפה.
הוא הסתכל בפסל נמסיס. הוא חשב שהיא יפה.
דילן הגיע אליו ונתן לו כאפה. הוא חייך ואוסקר בכלל לא הבין למה.
"תפסיק כבר" אמר אוסקר.
"אתה סתם דפוק עם בעיות נפשיות!" אמר דילן.
המדריך התערב וסילק את דילן.
…
הם ישנו בבית ספר שדה. אוסקר דרש שג'ני תעזור לו ללכת לישון כיוון שפחד לישון שם רחוק מהבית ולא במיטה שלו. דילן שישן איתו בחדר התפוצץ מצחוק כששמע את זה.
אחרי שג'ני הרגיעה אותו והבטיחה שתישן בחדר שלו לבסוף הוא נרדם.
…
בבוקר היה משהו שונה באוויר. אוסקר היה משוכנע בזה. הוא הסתכל סביב. לפתע נשמעו הרבה צרחות. אוסקר הבין שהצרחות אומרות משהו רע אבל הוא לא ידע מה יכול להיות רע?. אולי עוד משהו פחד מלישון שם?.
ג'ני ודילן התעוררו שניהם בהתאמה.
"מה קרה?" שאלה ג'ני.
אוסקר לא ענה.
היא יצאה החוצה. היא קראה לי ולדילן לבוא.
מארק היה על הרצפה. מסביבו שלולית דם. הוא היה בתנוחה לא אפשרית. סכין היה תקוע בבטנו.
הרבה ילדים צרחו וחלק התעלפו.
"כולנו צריכים לעזוב" אמרה ג'ני.
כאשר כולם רצו לדלתות הבית ספר-שדה לאוטובוסים הם גילו לחרדתם העוד יותר גדולה שהדלתות לא רק נעולות אלא גם מרותכות.
הרוצח חשב על הכל.
היה ברור דבר אחד. אם לא ימצאו מי זה. עד מחר כולם כבר ימותו…
המשך יבוא…
המשך יבוא….
תגובות (4)
טליה לגמרי צודקת, אור.
אתה צריך להמשיך!!!
סיפור נהדר.
גם אני, אגב, בעלת התסמונת (לא משהו חמור, זה גבולי)…. ;)
תמשיך!
1) הסוף של הסיפור נזרק לחלל ב״בום״ גדול, וזה טוב בסיפורי מתח, מה שאתה מנסה ליצור, הלא כן?
2) אני בעצמי מאובחנת בתסמונת אספרגר, וזה מרגיש לי מוזר לקרוא את זה, כי אני מרגישה שאת כל המאפיינים של בעלי התסמונת חיפשת בחיפוש מקוצר בגוגל. אני לא אומרת את זה כי אני חושבת שאתה מזלזל, אלא מתוך חוסר מודעות לחיים
עם\כאספרגר- יש רמות שונות של אספרגר, ואני- למשל- שנמצאת בדרגה הכי גבוהה של תפקוד (משמע- הכי קרובה ל״נורמה״) לא מדברת בקול מונוטוני (אוי, ואפילו הפוך! מלא רגש!), אני לומדת בכיתה רגילה לחלוטין ומבינה סיטואציות חברתיות מצויין (למרות שלא תמיד זה היה כך). אה, ויש לי כתב קריא ביותר, תודה.