בית באסט – הקדמה

אליזבת הביטה בבתים הגדולים, שהיו פנימייה.
היא שקלה את האפשרות לברוח משם. רב הבתים נראו מאיימים למדי.
———
אליזבת – נערה בת 15 עם שער חום כהה, עיניים בצבע חום-דבש, קיבלה מלגה ללמוד ברשת הפנימיות של האלים המיצריים כגון, אנוביס, מין ועוד.
——–
"לאן את?" שאל נהג המונית, מעיר את אליזבת מהרהוריה.
אליזבת הביטה בדף שמולה, עוברת באצבעה על השורות, מחפסת את שם הבית.
"בית…" פתחה. אצבעתה נעצרה. "או, הנה. בית באסט".
הנהג יצא מהמונית, מלווה את אליזבת.
"היא אלת האלת השמש, אלת הירח ומגינת הפרעונים, את יודעת?" אמר הנהג, ולמראה מבטה המבולבל של אליזבת, הסביר. "הכוונה לבאסט".
הוא עצר. "הגענו…" אמר הנהג.
היא הביטה בבית הגדול והגבוה, שעננים וערפל כיסו את המגדל הגבובה ביותר בו.
הוא נתן לה את המזוודה שלה, והשאיר אותה שם. מפוחדת, בהתה אליזבת בבית.
"היי, את התלמידה החדשה?" שאל לפתע מישהו מאחוריה. היא הסתובבה בבהלה.
"אדוארד!" קראה בפליאה, והתנפלה עליו בחיבוק. הוא טיפה נבהל לשנייה, אבל חיבק אותה.
——-
אדוארד – בן דודה של אליזבת. נער בן 15 עם שער שחור ועיניים כחולות-ירוקות. למד באחת מפנימיות האלים המצרים. בנו של פיביאן (כן, כן, בית אנוביס).
——
"ליזה, מה את עושה כאן?" אדוארד היה מבולבל, ללא ספק.
"נשלחתי לפנימייה הזו" היא ענתה. "קיבלתי מלגה וההורים קפצו על ההזדמנות" היא צחקקה. אדוארד הניד בראשו. "את בבית באסט?" שאל. היא הנהנה.
"אז בואי, אני אלווה אותך". הם צעדו, מפטפטים על החופש ועל מה קרה בשנים שלא נפגשו.
אליזבת הביטה בדלת העץ החומה ובנקוש הברזל, שהיה בצורת ראשה של באסט, כנראה.
אדוארד הקיש, ואיש עם סבר פנים חמור, שער אפור וזקנקן קטן פתח את הדלת.
——
רוי – הנכד של ויקטור (שוב בית אנוביס…), ראש הבית של באסט.
—–
"את אליזבת'?" שאל. קולו היה צורם ומפחיד.
"זה אליזבת…" תיקנה אותו אליזבת.
"אותו הדבר" סינן האיש. "אוקסנה!".
—–
אוקסנה – אם הבית הרוסיה של בית באסט. (לא קרובת משפחה של טרודי! מוחעחע!).
—–
אישה שמנמנה הופיעה, מחזיקה מטאטא. שערה השחור היה אסוף בפקעת, והיא חייכה אל אדוארד ואליזבת.
"בואי, מותק. אני אראה לך איפה תשני" אמרה לאליזבת. אדוארד נופף להן לשלום, והמשיך, כנראה לחדרו שלו, שהיה בקומה הראשונה.