ברוך הבא לחדר 266 – פרק 13

הדלת נפתחה, וניק נכנס פנימה, עם החולצה האדומה של מנצ'סטר יונייטד, שמאחורה היה המספר שלו – 6, ושם המשפחה שלו – אלקליוס. הוא גם לבש את המכנסיים הקצרות הלבנות שלו, של המדים.
"אני הולך להתקלח" אמר ניק "שלום."
"שלום, אתה ניקוס?" שאל אדוארד "ניקוס אלקליוס ממנצ'סטר?"
"ניק, רק ניק" אמר ניק וחייך "וכן."
"אני מעריץ שלך!" קרא וולהיק וקם על רגליו בשביל ללחוץ את ידו של ניק.
אחרי שאדוארד הרשה לניק ללכת להתקלח, הוא חזר להתיישב.
"הוא גר איתך?" שאל "באמת? הוא לא צריך להיות מיליונר?"
"מולטי-מיליונר, אבל אנחנו גרים ביחד."
"איך זה יצא?"
"אנחנו החברים הכי טובים מגיל שש עשרה, אז ברור שנהיה ביחד."
"אבל למה?"
"שנינו רווקים, ושנינו חברים טובים, אז החלטנו לגור ביחד, ניק הוא טיפוס חסכן, הוא לא מבזבז הרבה כסף על וילה יוקרתית, ומכונית."
"למה הוא פרש?"
"הוא נפצע."
אדוארד הביט בי כאילו נפלתי מהירח.
"אתה חייב לשכנע אותו לחזור לשחק, חכה רגע, אני אכין דף ועט, אני חייב חתימה."
אחרי שחיטט במכונית שלו ומצא עט, ואני השגתי לו דף, וניק סיים להתקלח, הוא דרש מניק חתימה.
ניק חתם לו, ואדוארד אפילו ביקש שיכתוב ביוונית, אבל ניק סירב בטענה שהוא כותב איום ונורא ביוונית, בגלל הדיסגרפיה והדיסלקציה.
אדוארד נאנח, ולבסוף חזר למכונית ונסע משם.
"מה הוא עשה כאן?" שאל ניק, אחרי שזרק את מדי הכדורגל המלוכלכים לכביסה. "מי זה?"
"סתם ידיד חדש" אמרתי.
הוא בהה בי באחד מהמבטים החודרים שלו, אבל לבסוף נאנח.
"אני רוצה לחזור לשחק, המשחק עכשיו הראה לי שאני עדיין בכושר, והרגשתי שוב פעם בחיים" אמר ניק "אני מקווה שיקבלו אותי מחדש, אבל הפעם אני לא רוצה שיקראו לי ניקוס, זה סתם מחזק את הסטריאוטיפ שיוונים אוהבים הכל עם אוס בסוף."
"טוב, זה לא נכון?" שאלתי.
"למען האמת… כן, זה נכון." אמר ניק, מביט בתקרה "לדעתי, זאת מזימה של היוונים, שמת לב, אפילו זאוס נגמר ב – וס."
"כן…" אמרתי, תוהה לפתע איך הגענו לנושא שיחה משונה כל כך.
"אז מתי תלך אליהם?" שאלתי.
"ממש מחר" אמר ניק "אני אשמח לחזור לשחק, יהיה נהדר שוב פעם לעלות על הדשא."
"ומה עם התואר?" שאלתי.
"אני אמשיך כמובן." אמר ניק "אני אצליח."
"אז תתחיל לעבוד!" אמרתי לו בטון תקיף.
"אוקיי, אבל אתה תעזור לי, הדיסלקציה שלי מחמירה בלילה."
"בחיי אתה עושה ממנה עניין כל כך גדול."
"מדבר מי שכעס על זה שהיה חסר חמוץ אחד בקופסת חמוצים, שבדרך כלל מכילה שנים-עשר."
"אויש, שתוק"
"שמת לב שאתה אומר לי את זה רק כשאני אומר משהו שהוא אמת?"
"אוקי, שתוק."
הוא גיחך, ואסף את הדפים שלו, כדי להמשיך את העבודה שלו לתואר.