ברוך הבא לחדר 266 – פרק 6

"היי, היי, לדעתך, יש לי סיכוי עם ההיא?" לחש לי ניק באוזן.
הסתובבתי לראות את הבחורה המדוברת. נערה עם שיער שטני ארוך, ועור בצבע מוקה.
"תקשיב, ניק, אתה כוכב כדורגל, אתה אחראי למקום שלישי של יוון, אתה אלוף, כל בחורה תתאהב בך." אמרתי לו.
"כן. בטח. בטח אף אחת לא מכירה אותי, אני לא כזה פופולארי, אתה יודע." אמר ניק.
"חכה לי כאן" ביקש ממני ניק. הוא הלך באלגנטיות לכיוון הבחורה הגבוהה ההיא, עם השיער הארוך בצבע חום. היא הלכה שם בלי סיבה גלויה לעין.
"היי" שמעתי אותו אומר.
"אתה באת להתחיל איתי?" היא שאלה.
"טוב, במלוא הכנות, אני נואש, אז כן." הוא אמר. על אף שהוא היה עם הגב אלי, ידעתי שהוא מחייך את החיוך הילדותי שלו.
"טוב, במלוא הכנות אני אוהבת כנות" היא אמרה בחיוך בעצמה.
אין ספק, לילד יש כריזמה.
הם התיישבו על הספסל ודיברו, בזמן שאני סימנתי לו, בלי שהיא תשים לב, שאני חוזר הביתה.
הייתי מיואש, בלי להבין למה.
הצלחתי להבין שאני חלמתי, או משהו כזה, על פי ההגדרה של ניק. הייתי רק צריך להבין איפה החלום התחיל, ומתי הוא הסתיים.
כל הרעיון של פילוסופיה, רק סיבך לי את החיים. כלומר, לא הבנתי האם אני חולם ממש ברגע זה, או לא. כלומר, שהייתי אבוד באמצע חוסר הידיעה.
בסופו של דבר, ניק חזר הביתה, מחויך ומצחקק.
"וואו!" הוא קרא "איזו בחורה!"
"מי?" שאלתי.
"קאת'י" אמר "כלומר, קתרין, אבל קאת'י פשוט נשמע יותר טוב, לא?"
"טוב, כן" אמרתי, בחוסר התלהבות.
"היא זיהתה אותי, די מהר, ברגע שהתחלתי ממש לדבר איתה, היא טענה שהיא זוכרת אותי מראיון שהיא ראתה, היא מעריצה את מנצ'סטר יונייטד."
"יופי" אמרתי, בחיוך מאולץ.
"החלטנו שניפגש מחר, אצלנו, כלומר שאתה יודע מה זה אומר" הוא אמר וחייך.
"שאני צריך לצאת?" שאלתי, מבולבל.
"לא!" קרא ניק "וואו, אתה טיפש!"
"מה?" שאלתי.
"זה אומר שמשמעות היקום היא אותה המשמעות של החיים, הקיום שלנו הוא למעשה…" הוא התחיל, ואז צחק.
"אתה לא מכיר את חוש ההומור שלי, אתה בן אדם רע לב, אתה יודע? אנחנו חברים כבר שלוש עשרה שנים, ואתה עדין לא מכיר את חוש ההומור שלי."
"כן…" אמרתי "אני פשוט לא במצב רוח מתאים."
"זה בטח משהו עם החלום הזה, חלמת חלום?" שאל ניק.
"זה היה כל כך ברור, נכון?" שאלתי.
"טוב, כן" אמר ניק.
"כמה זמן חולמים לדעתך?" שאלתי.
"שניות, תתפלא כמה המוח שלך מהיר."
"מהיר?"
"מהיר" אמר והנהן.