ברוך הבא לחדר 266 – פרק 8

עבור כל אלו שלא מכירים חדרי חקירות, אולי כדאי שאני אסביר לכם. הקירות מדכאים בצבע אפור כהה, החלונות עם סורגים, הריח בחדר הוא ריח מלא של סיגריות. שולחן פלדה חוצץ בי כסא פלדה של נחקר, אל מול החוקר, שישב על כיסא עץ נוח, שממש לא התאים לתיאור הכללי של החדר. על הקיר משהו ריסס בכתב יד מכוער "מדינת משטרה".
אדוארד סימן לי לשבת על הכיסא, למולו, בזמן שהוא התייצב על הכיסא שלו.
"אנחנו לא חושבים שאתה הרוצח" הוא אמר "דבר ראשון, תירגע."
ציינתי לעצמי בראש על כך שהוא עשה שגיאה ואמר 'תירגע' במקום 'הירגע', אבל עזבתי את זה, אחרי הכל, היו לי דברים יותר חשובים לחשוב עליהם.
"אוקיי" אמרתי "אז למה אתם צריכים לחקור אותי?"
"אנחנו לא" אמר אדוארד "אנחנו צריכים לעדכן אותך, אתה מעכשיו והלאה מקבל שמירה."
"שמירה?" שאלתי "למה? מה עשיתי?"
"שמעת פעם על 'סטן זדוז'?" שאל אותי אדוארד.
"לא" הודיתי.
"הוא אחד מהפושעים האיומים ביותר" הסביר השוטר וולהיק "הוא מסוכן מאוד, והוא מסוגל לקחת ממך את הרעיון."
"רעיון?" שאלתי, מבולבל.
"אתה לא מבין?" שאל אדוארד "המכשור שלהם מסוגל להרדים אותך, הם יכולים לחדור לך לתודעה, הם יכולים לגנוב לך את הידע שלך, את הרעיון, את המידע, הכל מהמוח שלך יעבור תחת שליטתם."
"כלומר, סטן מנסה לגנוב את הרעיון שלי? איזה רעיון בדיוק?" שאלתי.
"אני לא יודע, אתה יודע" אמר אדוארד.
"זאת לא הקופסא?" שאלתי, והוצאתי אותה מכיס החולצה שלי.
"תפתח בבקשה" אמר אדוארד.
'פְּתַח' חשבתי לעצמי בראש, אבל דחיתי גם את המחשבה הזאת.
ידיי רעדו כאשר אצבעותיי עברו מעל חורי הקופסא, כאשר לבסוף פתחתי אותה, ושלפתי משם מעין כדור מתכת, עם מעמד, כמו אלו שמלאים בכדורים קטנים, שאם משקשקים נוצר שלג, כמזכרת מחנות מזכרות.
בכדור המתכת היה רק גז ערפילי בצבע לבן.
"כאן אתה יכול לאפסן את הרעיונות שלך, כך שאם יחדרו לך לתת-מודע, הם לא ייתפסו את הרעיון שלך, הבעיה היא, שאם הם לוקחים מהכספת את הרעיון, הוא שלהם." הסביר לי אדוארד.
הבטתי בכדור שהביא איתו בעיה עיקרית. דילמה.
"איזה רעיון כבר יש לי?" שאלתי.
"אני לא יודע, אבל הם יודעים, ואולי כדאי שגם אתה תגלה." אמר אדוארד, בקול רב משמעות.
'מעניין מתי הספקתי לקחת סמי הזיה' חשבתי לעצמי.