גברים בלבן- פרק ב'

רגע אחד לאחר שסיימתי את נאומי וילינג נראה מרחוק. הוא התקדם לעברנו. ניסיתי להתחבא מתחת לשולחן, כאילו אני מחפש חצי סנט שנפל. בכל מקרה וילינג זיהה אותי. "נו, על מה מדברים?" שאל. כריסטיאן נעץ בי מבט ניצחון. קרצתי לעברו ומיד התפניתי להשיב לוילינג. "על כלום. על השיעורים שנתנה המורה לחופש." אמרתי. אדריאן דחף אותי בעזרת מרפקו. "המורה לא נתנה שום שיעורים לקיץ!" אמר וילינג. "לעזאזל!" לחשתי ללא קול. "טוב, זה לא מצחיק. אתם מדברים עליי?!" שאג. "לא, כמובן שלא." השבתי. "אתה משקר לי!" אמר וילינג. אני באמת חייב לדעת איך הוא עושה את זה כל פעם מחדש. "יש לי בחילה…" אמר אדריאן. פניו החלו לעטות גוון ירקרק והוא פלט כמה מאות גרמים של ג'יפה על וילינג. "תודה. תודה לאל שאכלת את הדבר הזה." סיננתי לעבר אדריאן. וילינג החוויר. "טוב, נראה על מה אתם משוחחים כשאדריאן לא יפלוט עליי קיא במהלך השיחה." אמר והסתלק. רק לאחר שעבר שלושה רחובות העזתי לפתוח את פי. "זה היה מוזר… אגב, תודה אדריאן." אמרתי וטפחתי על שכמו. מיהרתי לנעוץ את מבט 'רואה שהצלחתי? כן הצלחתי! ואתה? אכלת אותה' הכי טוב שלי בכריסטיאן. הוא הסמיק קלות. "בואו נעבור למקום פרטי יותר. אני לא מרגיש בנוח כשאני מדמיין בראשי את וילינג עומד מעבר לפינה." אמרתי. "אולי נלך לביתי?" הציע אדריאן. "רגע, אני שוב מרגיש לא טוב…" סינן ולחץ את בטנו. פניו שוב הוריקו קלות. "שלא תעז!" שאגתי עליו. אדריאן בלע את רוקו והתייצב. "אני לא יכול לבוא." אמר כריסטיאן. "מפחד מוילינג במקרה?" שאלתי בלעג. "לא, לא. אני פשוט לא יכול. תתקשרו איתי דרך המייל." אמר וגם הוא הסתלק כדרך וילינג. "טוב, בוא אדריאן." אמרתי והוא פסע עמי לביתו. חדרו היה מבולגן למדי. בגדים היו שרועים על הרצפה. "פול, אני רוצה להראות לך משהו." אמר והוליך אותי למעין כספת מגניבה למדי. הוא לחץ על כפתור עם אגודלו, והכספת נפתחה. הוא הוציא משם זוג מכשירי קשר. הוא נעל את הכספת, וניסיתי לפתוח אותה שוב תוך כדי חזרה על פעולותיו של אדריאן. היא לא נפתחה. "זה סורק ביולוגי," אמר. "רק אני יכול לפתוח את זה." חזר והוסיף. "זה עובד?" שאלתי, בעודי מתפעל מציודו הטכנולוגי המתקדם של אדריאן. "בוודאי. צא מהבניין ותכוון לערוץ שבע עשרה וחצי. אני הכנתי את הערוץ הזה בעצמי." אמר. מיהרתי לצאת מבניינו של אדריאן והפעלתי את המכשיר. "האם שומע?" שאל אדריאן דרך מכשיר הקשר והביט עליי במבט מאושר מחלונו. "כמובן," עניתי. "למען האמת, זו פעם ראשונה שאני בודק את הדבר הזה." אמר. כיביתי את המכשיר ועליתי במדרגות הבניין. "ככה נוכל לתקשר בלי שוילינג יצותת לנו." אמר. "אלא אם הרובוט הזה יגלה על ערוץ שבע עשרה וחצי…" אמרתי. "נשמע די הגיוני כשאתה אומר את זה ככה." אמר. "את זה שהוא רובוט או שהוא יגלה על ערוץ שבע עשרה וחצי?" שאלתי. לא הבנתי את כוונתו. "שני הדברים הללו הגיוניים!" אמר ופרצנו בצחוק. לרגע עצרתי את נשימתי כדי לא לצחוק והבטתי לעבר הרחוב, בודק שוילינג לא עוקב אחרינו. הוא לא היה שם והמשכנו לצחקק.