גנב?

אוקיי שמעו D: הסיפור הזה זה היה בעיר הספרים כן קוראים לי גם לין D: אני לא חושבת שאני הולכת להמשיך אותו אחריי פרק 3 XD
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"קדימה חתיכת אידיוט תתחיל לעבוד או שתמצא את עצמך בקבר" הוא צעק זה היה הבוס שלי הוא אהב להכות אותי, הוא היה מכה אותי בגבי עד שנהיה לי כחול ועד שירד לי דם ככה היו החיים שלי..ואני עוד בן 18 עדיין אני רוצה להתחיל לטעום מן החיים.

"קדימה קום תאכל ארוחת בוקר ועוף מפה לעבודה" היא אמרה זו הייתה אליזבט אישה מרה וקרה ונחשו מה היא עוד הייתה..היא הייתה דודה שלי כלומר ההורים שלי נהרגו ממלחמה כלשהי שהייתי בן 11 ומאז עברתי לגור אצל אליזבט דודתי "אני קם דודה אליזבט אני קם" אמרתי בלעג וקמתי התלבשתי הסתרקתי לבשתי את בגדי הגנב שלי אכלתי פרוסת לחם ויצאתי "להתראות"אליזבט אמרה בקרירות וסגרה את הדלת בעצבנות.

הלכתי בשכונה אנשים התחילו להצביע עליי ולהתלחש איזה ילד בן 13 לגילו תפס במעיל שלי והתחיל למשוך אותו והוא פשט את מעילי ולכלך אותו בבוץ ואמר "חה חה גנב מטופש שכמוך תלמד לקח עכשיו יא חתיכת טיפש חהחה" אנשים רבים התחילו לצחוק עליי ולזרוק עליי אבנים ובוץ הייתי מלוכלך ושהגעתי לעבודה הבוס שלי אמר לי "מר רוי הטיפש איחרת לעבודה אני מבין שהנך רוצה לגמור בקבר", "מ..מה פתאום" אמרתי לו ורצתי לעבר המסדרון ולקחתי חרב ארוכה וחדה ויצאתי החוצה.

עברו שעות נרצחו כ169 אנשים ע"י וע"י גנבים אחרים ונגנבו כ999 מוצרים יקרי ערך כגון זהב כסף שטרות וכ´ו ע"י הגנבים.

"יפה יפה גברים עבודה טובה" אמר הבוס "חה רואה אנחנו שווים משהו אדוני" אמר ג´ייק שהיה ידיד קרוב שלי "חה אני חושב שכדאי שנהרוג יותר אנשים ואז נוכל לגנוב כמה שיותר חפצים יקרי ערך" אמרתי "וואו רעיון יפה רוי אתה צודק באמת אפשר להרוג יותר איש או אפילו שכונה שלמה" אמרה הבוס בחיוך המרושע שלו, ושכחתי להזכיר לבוס הייתה צלקת מתחת לעין ובפיו הייתה מקטרת בגדיו היו קרועים גופו היה רחב מאוד והוא היה אדם מאוד גבוה.

זהו הגיעה השעה חצות כולנו חזרנו כבר הביתה היינו גמורים מעייפות פתחתי את דלת ביתי באטיות רבה נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי לביתי ריח חריף היה בכל הבית הכל היה חשוך רק מנורה קטנה העירה את הסלון מעט התיישבתי בספה והדלקתי את הרדיו בווליום נמוך ושמעתי שאמרו בחדשות "כ169 איש נהרגו ו999 חפצים יקרי ערך נגנבו ע"י חבורת מכבלים" ששמעתי זאת חיוך קטן ורצחני עלה בפניי חיוך שאפילו לא רציתי לחייך אותו כיביתי את הרדיו ואת המנורה הקטנה והלכתי באטיות לחדרי היה חושך ראיתי למרות החושך דף נייר ועליו כתוב משהו לקחתי נר והדלקתי והיה כתוב בדף הנייר "גם עם נמות תזכור שאנחנו אוהבים אותך" שקראתי זאת הבנתי מיד שזה מהוריי הרגשתי צביטה בלב פשוט כיביתי את הנר והנחתי את הפתק על השולחן ונשכבתי במיטתי והבטתי בטיקרה החשוכה אחריי כשעה נרדמתי.