הגורל – פרק 1

"איפה אני?" שאלתי את עצמי בעודי מתעורר. אני מסתכל סביב אך אינני מצליח לראות כלום, המקום שורר בעלטה מוחלטת. אני נמצא על פלטפורמה גדולה הצפה באוויר, מולי קיר גדול, על הקיר מצויר פרצוף שנראה זקן – אף, אוזניים, פה ועיניים עצומות. התקדמתי לעבר הקיר, צווחה גדולה פתאום הקפיצה את אוזניי. "מה זה?" שאלתי, אך אין מענה. הלכתי לקצה הפלטפורמה והסתכלתי מטה, נראה כמו בור ללא תחתית, גם הוא שורר באפלה מוחלטת. "מה אני אעשה עכשיו?" חשבתי לעצמי. התקרבתי אל הקיר, מתחת לציור הפרצוף הגדול יש כיתוב המקריא: "אין ממה לפחד". לפתע עיניי הפרצוף שעל הקיר נפקחו. התחלתי לפחד. איפה אני? האם אני חולם? הפרצוף התחיל לדבר: "אל חשש לוחם צעיר" אמר, "קח את החרב שמאחוריך, שלוט בה ואל תוותר". "לא לוותר?" חשבתי לעצמי "לא לוותר על מה?". הסתובבתי, מאחוריי הופיעה אבן ובה תקועה חרב, התקרבתי אל האבן, והרמתי את החרב. על החרב הייתה חריטה של משפט:"הגורל נעול לנצח". "הגורל נעול לנצח? מה זה אומר?". לפתע שתי עיניים צהובות וגדולות הסתכלו עליי מתוך האפילה. פחד השתלט עליי, יצור ענק מימדים הופיע מתוך האפילה, עיניים צהובות, גוף שחור ושיריון גדול נעול במפתח על גופו גדול המימדים. "אל תפחד" הזכיר לי הפרצוף שעל הקיר "ואל תוותר". היצור הענק עכשיו נראה כועס. הוא מתחיל לשאוג ולהתקדם לעברי. מה אני אעשה עכשיו? פתאום הרגשתי מסוחרר. שמעתי שריקה גדולה. עצמתי עיניים בחוזקה. הפסקתי לשמוע את השריקה ופתחתי את העיניים. מצאתי את עצמי על ספינה, הכל נראה רגוע. בן אדם התקרב אליי. בחור צעיר בעל שיער מפוזר ועיניים כחולות כקריסטלים. "איפה אני?" שאלתי אותו "האם משהו מזה מציאותי?". "אוו הכל מאוד מציאותי" ענה לי האיש בזמן שהסתכל במבט חד לתוך עיניי "הזמן לקבוע את עתידך ועתיד כולם לא רחוק מאיתנו". "אני אקבע את העתיד של כולם?" אמרתי, "מה קורה פה? מה הייתה המפלצת המפחידה הזו שראיתי מקודם?". "פחד הוא דבר לא מציאותי" ענה לי האיש, "הכל בדרך שבה אתה תופס את הדברים. האם אתה באמת מפחד ממה שצופן לך העתיד?" הוא שאל אותי, אך שתקתי. "אין לך ממה לפחד." אמר לי. פתאום נעלם האיש, גם הספינה שעליה עמדתי נעלמה. שמעתי שוב את השריקה החזקה ששמעתי מקודם, עצמתי עיניים וכשפקחתי אותן מצאתי את עצמי באותו מקום בו הייתי כששמעתי את השריקה הראשונה, מול היצור המתקדם אליי. "לא לפחד" חשבתי לעצמי. כיוונתי את החרב אל בטן היצור ותקעתי את החרב בבטנו. אור חזק בקע מתוך היצור ואז הוא נעלם. "מה הרגע קרה פה?" חשבתי לעצמי. הסתובבתי, הקיר עדיין היה מאחוריי. הפרצוף דיבר: "עליך למצוא את בו שוכן הגורל, אל תפחד, אחרת הפחד יבער אותך". רציתי לשאול כל כך הרבה שאלות אך לאחר שהפרצוף סיים לדבר הקיר התפוצץ. מדרגות היו מאחוריו. התחלתי לעלות במדרגות. אט אט עליתי במדרגות, הכל היה שקט מסביב, עדיין באפילה מוחלטת. הגעתי לעוד פלטפורמה. במרכז הפלטפורמה היה מסומן מעגל גדול ובתוכו סמל מוזר על הרצפה, לא משהו שהיה מוכר לי. הלכתי למרכז המעגל. לפתע הופיע יצורים סביבי, כולם שחורים עם עיניים צהובות, אף אחד לא בגודל היצור הקודם. הם התקדמו לעברי ואני התחלתי להתקדם אליהם, אחד אחד שחטתי אותם בעזרת החרב שלי עד שהמעגל הגדול זהר ובמקומו הופיע חור גדול. הכל נעלם ואני נפלתי מטה. שמעתי קולות בראש. הדבר הבא שזכרתי היה שקמתי על החוף, ליד הבית בו גרתי. אמא שלי קראה לי. "נרדמת על החוף?" היא שאלה אותי. "לא לא" אמרתי לה. בעודי מתחיל לספר על החוויה המוזרה שעברתי אמי שתקה והסתכלה עליי. לאחר כמה משפטים אמרה לי "חתיכת חלום היה לך". "זה לא היה חלום!" אמרתי, "או שכן?" חשבתי לעצמי.