הגורל – פרק 3

באותו הערב ניסיתי לישון, אבל לא כל כך הצלחתי. מחשבות עברו לי בראש על כל מה שקורה בזמן האחרון. מאוחר יותר באותו הלילה הייתה סערה. גשם חזק מלווה בברקים מילאו את הכפר, בום חזק נשמע. נבהלתי ויצאתי החוצה לראות מה היה הפיצוץ הזה. בחוץ ראיתי את פייג' הולכת בחוץ. "פייג'!" קראתי אך היא המשיכה ללכת, ואז נעלמה. לא הבנתי מה קרה ולכן התקדמתי לעבר המקום בו הייתה פייג'. פתאום הופיעו לידי מפלצות קטנות, דמויי המפלצת הגדולה שנלחמתי בה. נבהלתי, לא ידעתי מה לעשות, ולכן לקחתי ענף שבור של עץ שהיה לידי במטרה לסלק את המפלצות האלה. "פייג'!!" קראתי תוך כדי אך שום קריאה חזרה לא נשמעה. ניסיתי להילחם במפלצות האלה עם הענף אך זה נראה כאילו הן רק ממשיכות להופיע. התחלתי לרוץ במטרה להתחמק מהמפלצות ולחפש את ג'יידן. רצתי לביתו, אך הוא לא היה שם. "איפה הוא יכול להיות?" חשבתי לעצמי. רצתי אל המקום בו אני פייג' וג'יידן תמיד היינו משחקים ביחד. "ג'יידן!" קראתי אך לשווא. בעודי נלחם במפלצות הקטנות הופיעה המפלצת הגדוהלה שנלחמתי בה בחלום שלי. "הפעם זה לא חלום" חשבתי לעצמי. לא ידעתי עוד מה לעשות, לא הייתה לי החרב שהייתה לי בפעם הקודמת הפעם. "זה הסוף" חשבתי לעצמי, אבל לפני שהספקתי להימחץ על ידי המפלצת הענקית שני ברקים נורו מהשמיים וקרעו את הרצפה. בור גדול הופיע על הרצפה ונראה שלא נוצר באורח טבעי. "נו אתה בא?" אמר לי פתאום ג'יידן שהופיע משמאלי. "ג'יידן!" קראתי, אך לפני שהספקתי להגיד עוד מילה כבר קפץ לבור. בלית ברירה קפצתי לבור כדי לא להימחץ מהמפלצת הגדולה שהייתה מולי.
כשהתעוררתי היה שקט. לא עוד מפלצות, לא סופה. התעוררתי על רצפה בעיר זרה וחשבתי ללכת לחפש את ג'יידן שגם קפץ לבור. "אולי הוא יודע על מה מדובר פה, בכל זאת הוא לא היסס לקפוץ למטה" חשבתי לעצמי. בעודי מתחיל ללכת ברחוב ראיתי אנשים שונים ומשונים. העיר הייתה חשוכה, כאילו אין מאורות בכלל בשמיים. איש אחד שהלך לידי אמר לי:"הלכת לאיבוד ילד?" והמשיך הלאה. "משונה" חשבתי לעצמי. נכנסתי לחנות שהייתה לידי. "מה אני יכול לעשות בשבילך?" שאל אותי המוכר. "איפה אני נמצא?" שאלתי אותו. "זוהי עיר הנשמות האבודות" ענה לי המוכר "העיר אליה מגיעים האנשים שאיבדו את העיר בה חיו." "איבדו את העיר בה חיו?" חשבתי לעצמי "מה קרה שם בכפר? מה קרה לאמא? לפייג'?". "מה הכוונה באיבדו?" שאלתי את המוכר, אך הוא רק אמר "כל מה שקורה מחוץ למקום הזה הוא עכשיו מיסתורין בשבילך." הוא ענה לי. הבנתי שאני לא אצליח להוציא ממנו כלום ולכן יצאתי מהחנות והמשכתי להתקדם, בעוד אני מתקדם הרגשתי שמישהו חובט בי מאחורה ואז התעלפתי.