הוא רצח אותי- ניסיון

רצתי את שני הרחובות האחרונים, מתנשף כולי.
עוד שתי דקות..עוד דקה ן-
הספקתי להחתים כרטיס. בדיוק על השניה, אני לא מאחר.
עליתי בשני גרמי המדרגות שמולי, נכנסתי למשרד וצנחתי בכבדות על הכיסא. לקחתי לעצמי כמה רגעים לנשום, והדלקתי את המחשב.
פתחתי את המייל וראיתי 3 הודעות.
הראשונה מעורך העיתון, ערן:
"תום, אתה עוד צריך לתת לי את התמונות מתחרות השחייה לילדים ואת התמונות מכנס המיחזור.
יש לך זמן עד מחר!
אם לא תביא למשרד שלי את התמונות עד מחר ב-12 אני שם את התמונות של יואב."
וזהו, בלי שלום. אבל לא הייתי מוכן שיואב יקבל את המקום שלי, ממש לא.
הכנתי לעצמי קפה וחזרתי למיילים.
המייל השני היה מכתב שרשרת של בדיחות, ואז פתחתי את השלישי.
לא הייתי בטוח מי שלח לי את המייל, אבל פתחתי אותו.
בפנים היה רשום רק:
"בבקשה, בבקשה היום
00:17"
והייתה מצורפת מפה, כשמסלול מסמן דרך מהבית שלי לצד השני של השכונה, באזור המחסנים.
לא ידעתי מה לעשות. אבל בהמשך היום פשוט שכחתי מזה.
שלחתי לערן את התמונות ונסעתי לצלם עוד כמה בירושלים. כשחזרתי הלכתי ישר לדירה הקטנה שלי, סוג של כוך בקומה הרביעית בבנין.
נכנסתי פנימה ופתחתי את המקרר כדבר ראשון. אחרי שאכלתי קצת, ונמנמתי מול הטלוויזיה, הלכתי לחדר השינה הקטנטן. נפלתי בעייפות על המיטה ובמשך כמה דקות בהיתי בקיר מולי. כנראה נרדמתי, ואז הרגשתי את זה, מין קרירות שעברה בי ותחושה רעה אחריה.
פקחתי את העיניים בפתאומיות ועל הקיר מולי היתה רשומה שוב הכתובת מהמייל.
היא הייתה רשומה בדם.