היום שאחרי אתמול-פרק 4

הבוקר הפציע בבונקר וחמימות מסוימת שימחה את קונור כשהוא התעורר, הוא הסתובב כדי לברך את קרולין בוקר טוב אך לאכזבתו היא לא הייתה שם. היא בטח הלכה לאימונים מוקדם קונור חשב לעצמו. הוא קם ממיטתו והתחיל והכין לעצמו קפה וחביתה עם קצת ירקות, עשה מקלחת קצרה והתחיל להתלבש לקראת היום החדש. הפצע בבטן שלו קצת נרגע במהלך הלילה אך עדיין עקץ כשנגעו בו, שום סימנים לזיהום. הוא הרים את התריסים של החלון והשמש סנוורה אותו, למרות שעדיין השמיים נראו אפורים מהרגיל ועוד פעם תחושה של דיכאון נכנסה בקונור. הוא יצא מדירתו עם המעיל שלו ועם כובעו, קרולין קנתה לו את הכובע הזה לפני כמה שנים. כובע חאקי עם הדפסים של קווים אדומים בצדדים, היא חשבה שזה מתאים לו אך הוא לבש את הכובע בגלל סיבות של חום. פחות היה אכפת לו מאיך הוא נראה. קונור נעל את הדלת כשהניח את ידו על הידית, ועוד פעם נשמע צליל מתכתי וקונור היה כבר בחוץ. המרפאה בתור המקום הראשון. הוא יצא מבניין הקומות שלו וראה את הרחוב משום מה שוקק חיים במיוחד, ילדים שיחקו עם רובים מפלסטיק ושורות של טירונים וטוראים צעדו את צעדת הבוקר שלהם. קונור כבר השלים את האימונים שלו ונכנס לפלוגה משלו, ובתוך הפלוגה נכנס לחוליה 4 שמנתה קצת יותר משלוש אנשים. הבונקר היה בנוי כמו פסיפס ענקי, בדומה לניו יורק. כמו שאביו תמיד אמר לו. קונור פתח בריצה מהירה כי הוא רצה יום פנוי כמה שיותר מהר, אחרי סיור חיילים יכולים לנוח עד יומיים ולעשות כל מה שעולה על רוחם. קונור העלה בדעתו כמה רעיונות בנוגע לדברים שיוכל לעשות, ללכת לבר, לבקר את קני או את קרולין אולי אפילו את ג'וני. אחרי כמה רחובות ופניות הוא החליט שהוא ילך לבר קודם. הוא ראה את הצלב האדום והגדול של המרפאה זוהר באופן מוגזם למדי על המדרכה הרטובה, בכניסה היו שני שומרים שנראו מאיימים למדי. לפני שקונור נכנס למרפאה הם בדקו עליו והעבירו חיפוש קל ונתנו לו להיכנס, הדבר שהכי הפתיע את קונור בכניסה למרפאה זה שזוהי הפעם הראשונה שהיה שם. מבנה בצורת T גדולה שחדרים שונים נמצאו מימין ומשמאל, טורים של כיסאות נחו עם נשים גברים וילדים שעל הבעיות שלהם קונור לא רצה לחשוב. הוא פנה למזכירה ששיערה היה צבוע באדום חלש, היא נראתה משועשעת מדבר מה.
"שלום, אני חושב שהמפקד אפלטון שמר לי טור"
"תן לי לבדוק" היא אמרה בלי להסתכל עליו, מה שקצת עורר דאגה אצל קונור. אבל אז הוא נזכר שכמו כל העבודות, שעמום הוא בלתי נמנע.
"לפי מה שאני רואה כאן הוא לא שמר לך טור" היא אמרה ולבסוף הסתכלה לו בעיניים, היא האדימה ונדמה שאבדה בעיניו, קונור לא הבין מה עבר עליה באותו רגע. היא מכירה אותו?
המזכירה גיחכה לעצמה וניקתה את הגרון.
"אבל אני יכולה להכניס אותך לרופאה פה, בינינו" היא לחשה והעבירה לו כרטיס קטן. נדמה שהיא… חיבבה אותו. הוא לא רצה לסבך אותה בצרות עם יגלו שהיא מעבירה נערים בלי טור או שמירת מקום הוא פשוט הודה לה וזאתי הסמיקה וחזרה לעבודתה, קונור לא ידע למה היא נתנה לו להיכנס סתם ככה. הוא אף פעם לא חשב שהוא כריזמטי במיוחד, האם הוא מפורסם? משהו קרה?. השאלה הזאת עדיין הדהדה במוחו כשעמד מול דלת הברזל שמשום מה גרמה לו להרגיש מוזר, אבל הוא ידע שזה עוד פעם מוחו מתעלל בו. כמו כל פעם.
הוא נכנס לחדר קטן ומלבני, מיטת חולים וכמה ווילונות עמדו בפינת החדר, שורות של שולחנות ולוקרים של ציוד רפואי עמדו בקיר השמאלי של החדר כשעל כל אחד מהם היה מנעול מיוחד שנפתח רק בזיהוי טביעת אצבע של אחד מהרופאים. גניבת ציוד רפואי היה פשע מדרגה ראשונה והוצאה להורג הייתה מחכה לאשמים, לא שקונור העמיק בנושא הזה אף פעם. החוקים ברורים בבונקר. חלון קטן עם ווילון קטן וסגול היה סגור בגלל מזג האוויר. מאחורי שולחן עץ נוקשה ישבה אישה צעירה בשנות ה-30 לחייה, בבונקר היית לומד שנה רפואה כללית והיית נשלח למרפאה הקרבית או המרפאה האזרחית. וכל השאר ישאירו לניסיון שלך. היא בהתחלה לא שמה לב שקונור נכנס לחדר אבל אחרי כמה הקלדות במחשב היא שמה לב אליו, היא העיפה את שיערה השחור מהעיניים וביקשה ממנו להתיישב על המיטה הרפואית.קונור התיישב על הבד הסינטטי והקר ופשט את חולצתו, חתך קטן השתרע על אמצע החזה וירד באלכסון לצד השמאלי של הבטן.
“פציעה קטנה אני משאר, אין זיהום" אמר קונור, הרופאה הסתכלה עליו.
“אני היחידה שבאמת יכולה לשער דברים כאן, יכול להיות שיש זיהום פנימי ואתה לא יודע זאת" אמרה קצרות וקונור הרגיש קצת נבוך
"מצטער" הוא פלט כשהיא נגעה בפצע עם כפפה מיוחדת, מה שהרגיש קצת צורב
"אתה לא צריך להתנצל, אלוהים אנשים כל כך לחוצים היום" האישה הוסיפה ולקחה פיסת צמר גפן וחומר מחטה.
"עם זמנים כמו אלה אני חושב שכולם לחוצים, גולים, שממה, אספקת מזון אוזלת. את יודעת, דברים שוליים" קונור אמר בנימת זלזול מסוימת, אחרי כן הוא הרגיש נבוך משום שכנראה לרופאה הזו יש גם ענייניים על הראש ולא צריכה באמת להתחשב לדברים של עוד איזה נער מתנשא שחושב שהוא מבין משהו. אחרי שהיא חיטאה את הפצע והוסיפה משחה מסוימת שקיררה את האזור הפצוע אחרי זה היא חבשה את האזור והידקה את האזורים הצמודים עם סיכות ביטחון. הסיכה התחככה עם העור של קונור וחתכה אותו בטעות, במקום ליד הפצע. טיפה של נוזל כחול ירדה במורד הסיכה ונחתה על הברך של קונור.
"אלוהים אדירים" אמרה הרופאה ורצה מחוץ לחדר.