היום שאחרי אתמול-פרק 5

פרק 5

קונור חשב על כל החיים והדברים שהחיובים שקראו לו בחיים וחשב שכל אלה יעלמו, אחרי שהרופאה ימאה מהחדר בריצה קונור הרגיש בדידות ופחד פורצים מתוכו. הוא היה קפואה במקומו והסתכל על הנוזל הכחול שנזל מבעד לתחבושות והריח ריח מתכתי ונורא באוויר, האם הוא הולך למות? האם הוא כבר גוסס? הוא היה מוכן להרוג בשביל לדעת. לאחר חמש דקות של תחושה של קור ואימה הרופאה נכנסה לחדר עם כחצי תריסר רופאים רועשים
"אלוהים אדירים נראה שזה נהיה גרוע יותר. מה אתה חושב על זה מרק?” שאלה הרופאה את הגבר הגבוהה והבלונדיני שעמד לידה. חלוק מעבדה ומכנסיי ג'ינס קרועים למדי גרמו לו להיראות מוזר.
"למה שלא נסביר מה קורה לנער? תסתכלי הוא כמעט מת מפחד" נזף בה הגבר ששמו היה מרק והתקרב לקונור, חמשת הרופאים האחרים הלכו מאחוריו ורשמו דברים שונים בניירות שלהם.
"אתה נערי, מקרה נדיר מאוד" אמר מרק בנימה משועשעת, קונור לא הזיז שריר כדי לנסות להביע רגש.
"אמרת שנחתכת מאחד החרבות של הגולים, נכון?” שאל מרק והעביר את ידו על הפצע, קונור הנהנן עם הראש.
"טוב מאוד, עכשיו תקשיב לי טוב. מה שקורה לך עכשיו נקרא דומה מאוד למה שקורה כשנגיף טוקסופלזמה משתלט על גופו של עכבר, הנגיף שולט על חלקים במוח. אתה נדבקת בזן מאוד נדיר של חיידק זה, כנראה הגלל הרעל.” קונור לא היה מסוגל להבין את המילים האחרונות וחשב רק על האימה והפחד שאחזו בו, הוא עומד למות. הוא חשב על קרולין, על חבריו לשעבר ואפילו על אביו. על היום שבו מצאו אותו מחוץ לעיר, מוקף בגולים שלא נגעו בו. קונור התעלף והרגיש את כל העולם נופל איתו לבור עמוקה וחשוכה. הוא ראה תמונות של אירועים זכורים ושכוחים עוברים מול פניו ואת כל הפחד שחווה בחייו חוזרים כשידור חוזר כדי לייסר את נשמתו, כמו גיהינום שתוכנן רק בשבילו קונור ראה את חבריו נורים ואת גופותיהם חסרות החיים נחים בשורות על הרחבה מאחורי בית הקברות. כל כך הרבה מוות… הוא חלף על הגופות במהירות איטית והאמת הכתה בו שהוא איבד את הכל, הוא ראה את קרולין,את קני, את פיליפ, את חבריו לבית הספר, גוני, ולבסוף ראה אותו. אך גרסה יותר מבוגרת שלו, קונור זקן ומותש שכל שמחת החיים שלו התפוגגה. גופתו פתחה את עיניה ובלי להזיז את השפתיים אמרה "צא מזה". העיניים של קונור הזקן היו כחולות ועמוקות כמו הים. כל כך אבוד. “צא מזה"
קונור קם בצעקה של פחד והרגיש את כל גופו קודח מחום, ליד מיטתו קרולין ישבה. קונור שמח שחלומו היה שקרי, כולם בסדר. האם הם בסדר? אולי הוא ישן במהלך הרבה זמן ורק קרולין תישאר לנחם אותו על האובדן שכבר חווה? הוא נח על מיטה נוחה יחסית ותחבושות ומגבות נחו על אזורים שונים בגופו, הוא הרגיש טוב להפליא.
"התעוררת סוף סוף" היא אמרה ושחררה חיוך של הקלה, קונור ידע שהיא לא באמת שמחה.
"כן, מה קרה לי?” שאל קונור למרות שידע את התשובה בחלקה, הוא הולך למות.
"הרופאים אומרים שאובחן אצלך נגיף נדיר, כמו סרטן רק פחות גרוע.” קרולין עצרה את עצמה ושחררה יבבה מעוררת רחמים ופרצה בדמעות, היא נצמדה לכתפו של קונור והוא הרגיש את החום שגופה בקרין.
"על תדאגי, יהיה בסדר" הוא אמר וניסה לאסוף כמה שיותר אומץ אבל המשפט שלו לא היה משכנע תינוק.
"אתה לא תהיה" היא אמרה וקולה סחוף מצער "הרופאים אמרו שהנגיף משתלט באטיות על המוח שלך ויגרום להזיות ולאיבוד זיכרון, לבסוף… לבסוף…” היא לא הצליחה להגיש את המילה והמשיכה לבכות, היא רצתה להגיד מוות. קונור התמלא בתחושת דיכאון שכמוהה לא חש כל חייו, קרולין הייתה חברתו היחידה שלו והוא עמד לעזוב אותה. אך מה הוא יכול לעשות? אחרי כשעה קרולין הרפתה מכתפו של קונור והוא הרגיש שכתפו נרדמה, אחרי ניגוב דמעות היא התחילה לדבר שוב.
"המפקד ושאר החוליה אמורים לבוא בקרוב, אבא שלך יצא למושב אחר. הוא לא יודע מה קרה לך" הדבר היחידי שקצת ניחם את קונור שאביו לא ידע על מצבו, הוא חייב לחיות. למען קרולין וג'וני.
"אין תרופה? נוגדן?” קונור שאל ונראה שהשאלה העציבה את קרולין עוד יותר
"הרופאים אמרו שיש, אבל אין לנו אותו. בגלל נדירותה של המחלה אף פעם לא ראו שצריך לייצר אותם" אחרי המילים שלה המפקד ארנולד וקני נכנסו לחדר, הם לא האמינו שקונור היה מקובע למיטה ומבטי צער עברו ביניהם, היום הכי מזעזע של מפקד זה יום שבו יאבד יותר משתי חיילים.
"מה קורה בן?” אמר המפקד ונתן לו טפיחה על השכם, ארנולד וקני ישבו בצד בלי לדבר.
"יכול להיות יותר טוב" אמר קונור ושחרר צחקוק, המפקד חייך גם.
"תקשיב לי ילד, אתה לא הולך למות. דיברתי עם הרופא והוא אמר שיש מקום אחד עם התרופה שלך" הוא עצר קצת אחרי המשפט ולקח נשימה עמוקה, למרות שקונור נמלא בתקווה והרגיש שקרולין איתו. מה שהמפקד הלך להגיד לא היה מזהיר פנים.
"העיר הישנה, או מה שנשאר ממנה.” אמר במבט קודר, קונור שמע על העיר הישנה. גדולה מהבונקר פי עשרה וכולה הריסות ומושבות של גולים, התאבדות.
"בצד הכי מזרחי של העיר יש בית חולים, דומה לזה. שם בכספות יש שמועות שיש נוגדן ותרופות אחרות" אמר המפקד. האנשים בחדר לא ידעו ששתי אותיות ישנו את גורלם.