היום שאחרי אתמול-פרק 8

הבוקר הפציע עם גווניו האדומים מעבר לחלון של קונור וצבע את הקירות האפורות בצבע מחמם, שקונור יצא מהמיטה קור אחז בו והוא רעד מקצת. התיק שלו נח כנגד הקיר שליד מיטתו, התיק היה שחור וכתום עם כיסים ותאים רבים, ברובם היו תרופות וחטיפים שקונור הביא. גם קצת אלכוהול.
הוא הלך יחף על הרצפה הקרה והתנחם בקור שכבר התרגל אליו, הוא חצה את החדר לחדר המקלחת ולקח מקלחת קצרה, המים היו כמעט לוהטים וקונור התעצב והתנקה היטב בגלל שזוהי המקלחת האחרונה שהוא ייקח, לפחות במים חמים. הוא צחצחך שיניים והכניס את המשחה ואת המברשת לתיק, קונור הוציא מהמקרר הדל שלו פירה קפוא ומנות קרביות. הוא חימם את הפירה ואכל את כולו ואת המנות הקרביות שם בתיקו. הוא הסתכל מהחלון כדי לתת מבט פרידה למבט הכי אהוב שלו של הבונקר, חלונו השקיף על הצד המערבי של העיר. אורות מנצנצים ומסכים הבהבו כמו שהם עשו שנים על שנים, נראה שהעיר ישנה ואף לא אדם אחד הלך ברחובות החשוכים מלמטה. קונור לבש גופייה שחורה ועליה לבש חולצה עם כיתוב מוזר שקונור קנה לפני שנים. הוא לבש ז'אקט עור חום שהיה שייך לאביו אך הוא נתן לו אותו במתנה, ולבסוף הוא לבש את המעיל הצבאי והכבד ולקח את תיקו. קונור מישש את קירות דירתו ולחש בשקט הודעת פרידה, הוא נגע בידית המתכתית והחדר ננעל. קונור מעולם לא הרגיש כה מהורהר בעתידו, מה שלא יקרה הוא ידע שהוא יזכה לחזור ולחוש את המתכת וחום דירתו על ידו שוב. הוא עבר בפרוזדור הקר שמילא אותו בתחושה של חיפזון וסרק במבטו את המספרים ליד כל דלת, קונור רצה לבקר את קרולין וללוות אותה למקום שממנו נצא למבצע. הוא הגיע לחדר שלה, חדר 201ד. הדלת עצמה הייתה קצת צבעונית ומלאה במדבקות שקרולין אספה מימי ילדותה, למרות שעכשיו היא די מתביישת בהם קונור תמיד חשב שזוהי מזכרת שצריך לשמרה. הוא נקש על הדלת פעמיים וללא הפתעה קרולין פתחה את הדלת וריח פרחים מסוים פרץ מדירתה, היא הייתה לבושה כמעט באותם בגדים כמו של קונור אבל עדיין לא לבשה את מעיל החורף. ראשה היה עטוף במגבת ונראה כאילו שהיא התקלחה לא מזמן, היה לה ריח מדהים. קונור הבין שהוא הביט בה יותר מדי וגרם לה אי נעימות אז הוא פשוט שאל ממנה רשות להיכנס. היא הנהנה בחיוך וקונור נכנס לדירתה, הוא ישב על כורסה קטנה וורודה שעמדה מול טלוויזיה בינונית. קרולין נכנסה לחדר האמבטיה לסידורים אחרונים וקונור הבחין שהיא ארזה הרבה יותר דברים ממנו, כמובן שזה לא הפתיע אותו כי הוא ידע שהמסע הזה יכביד עליה יותר בתור אישה, עם כל הצרכים הנפרדים שלה. הוא חיכה לקרולין שתתלבש ותהה לעצמו על הדברים שעומדים לקרות בחודש הבא, הוא קיווה לטוב ביותר אך היית צריך להיות בור כדי להבין שהכמות של הדברים שקונור יצטרך לסבול יהיו קשים מנשוא. אחרי שקרולין סיימה להתלבש קונור עזר לה עם התיקים שלה בלי יותר מדי דיבורים. הם היו בדרכם כאחר רבע שעה, הולכים ברחוב הקצר ושניהם ביקשו בלבם שימשך לעד, שלעולם לא יצטרכו לעזוב. אך הם התחייבו לטובת עצמם ולטובת כולם, כשאבני המרצפת האפורים התחלפו באפר התחושה של העזיבה הכתה בקונור בעוצמה מלאה, הוא הרגיש איך דמעות ניגרות בעיניו אך מסרבות לרדת. למזלו קרולין לא ראתה שום דבר ולא הרגישה את מה שקונור הרגיש, הדבר האחרון שקונור רצה זה שהיא תראה את יגונו ותידבק גם היא. הם התקרבו לאוהל צבאי בינוני שבתוכו היו אמורים להיפגש לספירת מלאי, כולם היו שם (מארק, דון, קני) ונראו שמחים להפליא. הם דיברו על משהו ביניהם והפסיקו כשקונור וקרולין נכנסו דרך הפתח באוהל, המפקד היה כרגיל עם פרצופו חסר ההבעה וקונור לא רצה להסתכל על מארק. קני היה שקט כרגיל ושיחק עם קליע חלוד למדי שכנראה היה ברכושו המון זמן. “ קדט קונור, קרולין, שבו.” אמר דון בלי להרים את עיניו מרשימה שאחז בשני ידיו בחוזקה מוזרה, קרולין וקונור התיישבו על מזרון ואת תיקיהם הניחו לידם. קונור אותת שלום לקני והוא ענה לו בחזרה, נראה שמארק הסתכל על שעון שחור שקונור לא הבחין בו קודם. אך הוא פחות דאג בנוגע לכל מה שנוגע למארק.
"טוב, כולנו כאן?. מעולה, אנחנו נצא עכשיו ועם מישהו צריך להתפנות או עניין אחר את משוחררים לעשות זאת. אין זמן להביא שום רכוש מהדירות שלכם ועם שחכתם לצערי אתם תצטרכו לחכות לסוף המבצע" אמר דון וכחכח בגרונו מעט, השתיקה סימלה לו תשובה חיובית וללא עיקוב נוסף הם התרוממו והתחילו לחצות את רחוב האפר לכיוון חומת הבונקר. קונור הרגיש צביתת קור בראשו ואחז בו לכמה שניות, למזלו אף אחד לא שם לב לזה אך בליבו ידע שזה לא מסמל שום דבר טוב. קרולין שמה את ידה בתוך ידו בשתיקה חברותית וקונור התנחם המעט לחום שהרגיש מבעד לשכבות הבגדים העבים שעטפו אותו
"אני חושבת שזה יהיה כיף, מזכיר לי את הילדות" אמרה קרולין וחייכה חצי חיוך ילדותי. אותו חיוך שקונור העריץ בילדותו, קונור גיחך ושמח לראות שפניו קרנו מאומץ.
"נתערב על חמש דולר שהראשון שיתלונן זה יהיה מארק" גיחך קונור והתמלא סומק שראה את מארק מסתובב בחצי מבט זדוני וחוזר למצבו הקודם.