הילדה באדום חלק א' (העלאה שנייה)

"אתה מת ויל!" צעקה אריאנה. "אתה יכול לומר שלום" צעק קארי. ויל עמד כשחרב בידו ומבט רציני על פניו. הוא היה לכוד. לא היה לא שום סיכוי.
"אתם יודעים, אני תמיד העדפתי שוויונות" אמר קול מרוחק. לפתע, נראתה אמריט נשענת על עץ. מקפיצה כדור ביד אחת. "קדימה ויל" אמרה וחייכה אליו חיוך ערמומי.
ויל חיבר את שתי ידיו, עצם את עינוי ואמר: "פושיכה הז דימשי, פושיכה הז דימשי, פושיכה הז דימשי!" צעק ויל ופקח את עיניו.
הוא כיוון את ידיו אל אריאנה וקארי שעמדו מפוחדים. השניים התחמקו, אך במהרה ויל תפס את אריאנה.
"ידי כוח ויל" אמרה אמריט ומידיו של ויל יצאו שתי זרועות כוח אנרגיה חסונות שתפסו באכזריות את אריאנה והרטיבו אותה כליל.
"חבל שהקרב הזה בביצה, באמצע יער. באמצע הלילה" אמרה אמריט ופניה עתו הבעה מסתורית.
"נתראה בעולם הבא" אמרה ולפני שמישהו הספיק לנשום נשימה שנייה שתי חרבות כסופות נשלפו מאחורי גבה של אמריט. החרבות נצצו באור הירח שזרח במלואו מעל הביצה הסוערת.
אמריט עטה לעבר קארי כששתי חרבותיה נגררות באוויר הצונן מאחוריה. לא עברו יותר משתי שניות וצליל מתכתי נשמע מכיוונם של קארי ושל אמריט.
"אתה נאה" אמרה אמריט והפילה את קארי על הרצפה. קארי הסתכל עליה במבט בוחן. הוא היה שקוע בבוץ הביצה המצחינה.
"היו לך ימים טובים יותר אם" אמר ושניהם החליפו עמדות. עכשיו גם אמריט התמלאה בבוץ. "מה קרה? לא רוצה להתלכלך?" שאל קארי. אמריט חייכה. "למעשה אני דאגתי ש…" החלה לומר והפנתה את ראשה לעבר אריאנה הנחנקת.
"הייתי מצפה שכבר תהרוג אותה ויל" אמרה וחיוך והסתכלה אל קארי.
קארי הביט בה בכעס. גוש עלה בגרונו וחנק אותו כפי שזרועות כוח האנרגיה של ויל חנקו את שותפתו. הוא קרב את חרבו אל גרונה ואמר: "בחיים לא תנצחי. לא אותי ולא אף אחד אחר" אמר ומבטו היה רציני.
חיוכה של אמריט נמוג. קארי התקרב אליה לאט לאט. היא הסתכלה עליו, מבטה רציני גם כן. עיניה נצצו ולא זזו מעיניו של קארי.
שפתיהם נפגשו במפגש לוהט. אמריט הרגישה את חום פיו מתערבב עם קור פיה. היה בניהם להט. "כול כך חבל שתצטרך להרוג אותי" אמרה בקול מפתה בין נשיקה לנשיקה. "באמת חבל" אמר קארי גם הוא.
ויל אפילו לא הביט בהם. עיניו זהרו בכחול בהיר, כמו אור פנס והוא הסתכל על אריאנה הנחנקת.
ויל חיזק את זרועות הכוח האנרגיה סביב אריאנה שהוסיפה להשתנק.
"להתראות אמריט" אמר קארי ומשך בכתפיו. "חכה!" צעקה אמריט. "מילים אחרונות?" שאל קארי בטון של 'רחמים'.
"אתה שומע את זה?" שאלה אותו אמריט, רצינית לגמרי. "אם זה איזשהו טריק שאת מנסה למשוך את תשומת ליבי זה לא מצליח כול כך אם" אמר קארי.
"פעמונים" לחשה אמריט ובחנה את היער האפל. ערפל מילא את החלל בין העצים הגבוהים שהקיפו את הביצה החשופה כמו גדר.
"מה?" שאל קארי ועיוות את פניו.
"פעמונים" אמרה אמריט ועטה הבעה של אימה על פניה. היא רעדה.