למות לבד? או ביחד?

הייתי על המטוס אני רק זוכר איך רעדתי באותו רגע, ידעתי שעם אני עכשיו לא צונח אז אני מת….
"חייבים לצנוח עכשיו!!! המטוס השני מקרב אלינו את הטילים!!!" הידיד שלי בריין אמר… בפניקה.
"הדרך רחוקה למעטה!!!" צעקתי בגלל שלא שמעו…. הסתכלתי למעטה וראיתי איזה מרחק עשינו… פתאום היה בום ענק! שהרעיד את כול המטוס עד שכמעט נפלנו למעטה…
"מה קרה?!!" צעקתי בפחד.
"הם שברו לנו את הכנף!!!" בריין אמר… בפניקה.
"מי נוהג במטוס?!?!!" שאלתי בבהלה. הטייס התעלף…
"בוא!!! זה עכשיו או לעולם לא!!!" בריין צרח לי…
"לא יכול!!!!!!" התרחקתי מהיציאה…. בפחד…
"אנחנו עומדים להתרסק!!! לעזאזל איתך!!!" בריין אמר, לקח את ידי ומשך את שנינו החוצה והמטוס התפוצץ.
"אני לא מצליח לפתוח את המצנח!!!!" צרחתי. בריין הסתכל עליי והחזיק בגבי וקשר אותי עליו ופתח את המצנח שלו…
"אני לא מאמין שהשארנו שם את הטייס…." אמרתי בעצבות…
"זו הייתה החלטה קשה, אני יודע… אבל עם לא היינו יוצאים מהמטוס יכול להיות שהיינו מתים…" הסתכל עלי.
"הוא כבר מת…" הסתכלתי למעטה…
"אני יודע… אני יודע…." אמר בעצבות…
כבר נחתנו למעטה והלכנו למחנה…
"אני יותר לא עולה על מטוסים…." אמרתי בפחד ושילבתי את ידיי…
"אתה בחייל אוויר!" צחק בריין…
"מצחיק מאוד…." עשיתי לו חיוך מעולץ…
"אני יודע שאתה פחדת אבל זה חלק מהעניין…" בריין אמר והסתכל על המטוס המתרסק…
" אני לא מאמין שבגללנו הטייס מת!!!"דפקתי בראשי.
"תגיד…. מה יכולנו לעשות חוץ מי למות איתו?!"
"היינו לוקחים אותו איתנו בריין!!!"
"איך?! הוא היה רחוק מאתנו…" בריין אמר והיה שתיקה מביכה…
"מצטער שהלחצתי אותך…." אמרתי בלחש…
"זה בסדר אחי…" בריין תפח על כתפי.
אני זוכר שראינו את המחנה באופק והתחלנו לרוץ… וכולם באו ובריכו אותנו על הצניחה המרשימה… אבל בתוך תוכי הרגשתי ואני עדיין מרגיש אשם על האובדן…