התעלומה- פרק 1 – "רגע מה ?"

"תקומי כבר!!" שמעתי קול צווחני וקולני, פקחתי את עייני בזהירות וראיתי גבר. גבר מבוגר. התסכלתי סביבי וראיתי שאני בתוך חדר חשוך עם כורסה בפינתו. "מ.. מי א.. את .. אתה ?" שאלתי את האיש בקול חלש. "אני?" הוא שאל בצעקה "אני ?! את מדברת אליי ?! קדימה הגיע הזמן שתקומי אם את …
קמתי בצרחה במיטה שלי . הזעתי כמו חמור. אימי נכנסה בסערה אל חדרי הצבוע בורוד והדליקה את האור. "מה קרה מתוקה שלי?" היא שאלה אותי בדאגה . "סתם חלום רע, מצטערת שהדאגתי אותך". אמרתי לה בעודי חושבת על החלום. "לא נורא מתוקה שלי, תחזרי לישון" אימי אמרה לי וכיסתה אותי. נשכבתי במיטטתי וחשבתי על החלום, מה הוא אומר ? טוב לא משנה זה הרי סך הכל חלום. כשקמתי בבוקר כבר שכחתי מהחלום הנוראי שחלמתי בלילה וירדתי למטה. אימא הכינה פנקייקים, המאכל האהוב עלי.
נכנסתי לכיתה וראיתי שלוסי לא הגיעה היום. לפחות יש לי את דיאנה שכן הגיעה. התגנבתי מאחורי גבה של דיאנה, ראיתי שהיא קוראת פתק. את הפתק אני זוכרת טוב מאוד. היה כתוב בו בדיוק את אותן מילים:
דיאנה,
מה חברתך הטובה לוסי ? היא בסדר ? את בטוחה ?
את אולי יודעת למה היא לא הגיעה היום ? אולי היא שברה רגל ?
נשיקות , אליזבת'
"דיאנה ? מה זה הפתק הזה ?" שאלתי ברוגע אך די נהבלתי מהתוכן שבו. "אה מה זה ? זה כלום" היא קיפלה במהירות את הפתק והכניסה אותו לכיס.
"דיאנה , כבר קראתי אותו"
"טוב, נו .. יש לך מושג למה אליזבת' שמה לי את הפתק הזה על השולחן ?"
"לא, אבל עכשיו אנחנו חייבות לבדוק מה עם לוסי!"
שתינו יצאנו בסערה מן הכיתה ורצנו לבית שלה. שמענו צעקות ונבהלנו. היה בי פחד שאני מקווה שלא יחזור.