חיים על העץ חלק 2

עליתי במדרגות לחדר שלי ורציתי להתקשר לנינה עם היא תרצה לבוא איתי אבל אבא הרס לי את התוכניות שלי…. הוא עלה אחרי במדרגות במהירות ותפס לי את היד.
"את לא תתחמקי מימני ונסה! באמת פנס בעין! אני לא אשב בשקט הפעם! כול פעם מחדש את חוזרת עם מכות הביתה! ואני לא מוכן לזה!"
"ואני לא מוכנה לזה שאתה ואמא כול היום עסוקים רק בעצמכם ולא שואלים אותי אפילו על…." אבא תקע אותי ורק צרח שהוא לא רוצה לשמוע. היו צעקות ואמא שמעה אותנו מהמטבח!
"באמת ונסה! פשוט תכנסי לחדר!" אמא צרחה מלמעטה.
"יום יבוא ואתם תתחרטו על המעשים שלי!" באתי לתרוק את הדלת אבל אבא חסם אותה עם רגלו.
"אנחנו כבר מתחרטים… נמעש לי מהשטויות המטופשות שאת עושה ונסה!" אבא אמר וטרק לי את הדלת. צרחתי בקולי קולות ונתתי מכות לדלת! לרגע הפסקתי כי שמעתי את אמא ואבא מדברים פתחתי בעדינות חריץ מהדלת והקשבתי.
"לפעמים מה שהילדה הזאת עושה לנו…. אני לא מאמין ילדה בת 11 עם כול כך הרבה בעיות! נמאס לי לפעמים מהשטויות שלה!" אבא צרח בסוף המשפט. שמעתי שהוא נתן דפיקה חזקה על השולחן.
"ואני חושבת שאתה קצת מגזים עם המשפטים שלך!" אמא אמרה והמשיכה "לפעמים אני חושבת איך אתה מסוגל לדבר לונסה ככה… היא בכול זאת ילדה אתה יודע!"
"באמת את לא מסוגלת להבין נטליה שהילדה שלנו מתנהגת בטפשיות!"
"אתה מגזים" אמא צעקה לאט לאט "אתה אף פעם לא מקשיב לה!"
"את מדברת שטויות!"
"אני מדברת שטויות? תראה איך אתה מדבר!" אמא צעקה.
"אני אתן לך קצת לחשוב על הדברים שאמרת…" אמר אבא.
שמעתי אותו צועד לכיוון הדלת אבא לא ידעתי עם הוא לקח איתו דברים הוא פשוט טרק בחוזקה את הדלת ויצאה מהבית. סגרתי בשקט את הדלת אבל בכול זאת שמעתי את אמא בוכה. נגשתי לשולחן הכתיבה שלי והתחלתי לכתוב ביומן.
"29 באפריל אמא ואבא רבו….אבא יצא מהבית וכרגיל עסוק רק בעצמו ונאמן לעצמו הוא עוד לא חוזר… אני מתכננת לצאת מהבית בקרוב… אצתרך לצייד אספקה בתיק ולדבר עם נינה"
לקחתי את פלאפון הנייד מהשולחן וסימסתי לנינה שהתוכנית בפעולה (היא ידעה על התוכנית שלנו) חיכיתי שהיא תחזור אליי. היה מאוחר ידעתי שהיא תדבר איתי בבית הספר. שמעתי את אמא עולה במדרגות ומתקרבת לדלת חדרי, מהר מאוד הכנסתי את היומן לתוך המגירה וקפצתי למיטה והתכסתי. אמא פתחה את הדלת ראו שהיא בכתה, פחדתי לשאול אותה ראיתי שאין לה מצב רוח היא הייתה אדומה היא לא סיפרה לי שום דבר, לפחות שמעתי את השיחה עם אבא.
"לכי לישון ונסה בלי ויכוחים… שיהיה לך לילה טוב" אמא אמרה.
"לילה טוב.." אמא לא נתנה לי לסיים את המשפט ותרקה את הדלת של החדר. שכבתי במיטה ורק רציתי לצאת מהבית… אבל ידעתי שכרגע זה לא הזמן…