יום הדין

מחר… מחר זה היום… יום הדין…
אוי לא… זה כאילו הזמן עובר ממש מהר, ואני לא יודע מה לעשות…
כלום לא יכול לעודד אותי…! לא משחקי מחשב, לא טלוויזיה, לא ציור, לא כלום!
זהו, אני אכלתי אותה! אני לא יכול לברוח מזה! הם משגיחים עליי…! הם לא יתנו לכלום להשתבש…!
הם… הם גם אומרים לי… לא תאכל כלום! ואל תשתה כלום חוץ ממים!
הם… הם רוצים אותי נקי לחלוטין! זה לא טוב…! זה ממש לא טוב…! זה גורפם לי להיות ממש רעב…! יותר מידי רעב…!
וביום הדין, הם יכניסו מכשיר חד ביותר לתוך העור שלי, וישאבו איתו את כול הנוזלים שלי…! ואז, אני אמות! ככה, אני אמות ככה במקום!
אני… אני כבר חשבתי על הרבה דברים…! על הנערה שאני אוהב, על המשחקים שליוו אותי במשך השנים, על המוזיקה האהובה עלי, על הציורים שציירתי, וכול אלה, הולכים להיעלם מחר…!
טוב, אוקיי, אוקיי… אין מה להיכנס לפאניקה…!
… …
… …
כמובן שצריך להיכנס לפאניקה! על מי אני צוחק?! מחר זה יום הדין!
אני לא רוצה!
אני לא רוצה בכלל!
בבקשה, אני לא רוצה!
אל תכריחו אותי לעשות את זה!
אל תכריחו אותי לעשות בדיקת דם!
רק לא בדיקת דם!
רק! לא! זה!