יורשי הנקמה -פרק 3
"לא , לא ! אסור לו לחזור אמא !"
"זה הכרחי איימי , שהוא יבוא למקום חדש .. שאף אחד לא מכיר אותו שם והוא יפתח דף חדש"
"כן , אבל למה דווקא אליי? למה דווקא איתי?"
"כי זה יהיה הכי טוב בשבילו שהוא יכיר לפחות בן אדם אחד ולא יהיה לבד"
שתקתי לכמה זמן , כדי לחשוב, מה אני יעשה עכשיו?
"אמנדה את כאן?"
"תגידי לי רק דבר אחד ..הוא סיפר לך …. את האמת?"
"לא"
"אם כך .. הוא אשם"
"אמנדה, זה שהוא לא מוכן להגיד אם זה אמת או שקר .. לא אומר שבהכרח זה נכון"
"אז למה הוא לא מוכן לספר אה ? למה כל כך הרבה סודיות?"
"אמנדה , זה דיימון .. כל החיים שלו זה סוד אחד גדול .. אל תצפי ממנו לספר לך את האמת בדיוק כשהוא יצא מהכלא"
"טוב .. לא משנה כבר .. אני אדבר איתך אחר כך אמא ביי"
היה כבר חשוך וקר מאד , הייתי רק בפיגמה שלי .. גופייה לבנה ושורט ,ניכנסתי לתוך הבית כדי לישון כבר אבל לא היה אף אחד בבית , הרגשתי מוזר , במיוחד כי התחילה סערה חזקה בחוץ אז הלכתי לישון עם מחשבות רבות, במשך כשלוש שעות שכבתי סתם במיטה עם עיניים פתוחות. מצאתי את עצמי חושבת על עצמי , על אמא , דיימון …דייויד . אני אפילו לא יודעת למה , למרות שאני שונאת אותו בכל ליבי , ואני בטוחה בזה , הייתי נירדמת יותר בקלות עם המשחקי זומבים שלו בשלוש בלילה, והריח של הסיגריות מהמקלחת בשש בבוקר כשהוא לא מצליח להירדם . האמת שאני כבר ממש משתגעת אם אני מתחילה לדמיין ריח של סיגריות אבל זה היה ריח יותר חזק .. של שרפה .
קמתי באיטיות כדי לנסות ולהבין אם זה מהחדר שלי , אבל לאחר חיפושים ממושכים הבנתי שזה לא מכאן .
פתחתי את החלון לנסות ולהבין אם זה מבחוץ , אולי יש שרפה בקרבת מקום,אבל לא .. זה לא מבחוץ.
לבשתי את בגדיי חזרה והנחתי את הפיגמה בחזרה לארון של כריס , כי אני בטוחה שאני כבר לא אשן הלילה.
נעלתי באיטיות את נעלי האולסטארס הלבנות שלי ואת הג'ינס עם הגופיה שלי ופתחתי את הדלת הגדולה והחומה ניסיתי לצעוד במסדרון לבדוק מה פשר הריח אבל היה חשוך מידי שאפילו את ידיי לא הצלחתי לראות .
ניזכרתי שיש לי פנס בטלפון נייד וחזרתי לחדר כדי לקחת אותו , אבל כאשר הגעתי בחזרה , התיק שלי נעלם .
הוא נעלם?? לאן?! בזמן שחיפשתי אותו בכל מקום אפשרי לא הצלחתי למצוא תשובה .
חזרתי למסדרון והפעם בהליכה מהירה כי התחלתי לפחד מאד , היה שקט .
אבל לא שקט נעים , שקט אפל , שקט כזה שנותן תחושה שכל רגע משהו יקפוץ עלייך מהתקרה , או שהוא כאן,
מסתתר בחושך ואני פשוט לא יכולה לראות כלום , חושך מוחלט .
הרגשתי עיוורת וניסיתי לגשש במסדרון את הקירות אבל זה היה קשה מאד כי המסדרון היה מאד מאד רחב אז ניצמדתי לקיר השמאלי של המסדרון ומה גם שלא הכרתי את הבית הזה אף פעם בחיי .
במשך דקות ספורות גיששתי את הקיר המחוספס עד שהרגשתי בליטה גדולה , ניסיתי למשש את הבליטה עוד יותר עד שהבנתי שזה חלון , פתחתי אותו לרווחה , והאורות מפנסי הרחוב ניכנסו לתוך הבית וגיליתי מסדרון עוד יותר מפחיד ממה שהוא היה בחושך.
הוא היה ישן והקירות היו "מקושטים" בכל מיני מסגרות עם ראשים של חיות וזה היה ממש ממש מטריד .
בנוסף לכך כאשר צעדתי בחשש גדול הסתכלתי כל הזמן אחורה , מפחד שאולי יצוץ משו מאחוריי , אך לצערי הרב לא שמתי לב לדרך שמקדימה אליי ופתאום ניתקלתי באיזה שהוא פסל של אביר מפלדה ,כמו בטירת רפאים, ומרוב פחד צעקתי צעקה מבעיתה וישר סתמתי את פי עם ידיי ברגע שהבנתי איזה טעות עשיתי.
אך למזלי אף אחד לא התעורר (נדמה לי) מכיוון שאף אחד לא בא , או קם בדאגה לגביי צעקותיי .
אבל מה שכן … אחרי כל הזמן הזה …הריח השרוף רק התגבר והחמיר למצב שבו כבר התחלתי להרגיש חנק קל בגרוני. המשכתי לצעוד עד שהגעתי לקצה המסדרון הארוך הזה , ובקצה היה את החדר של כריס .
דפקתי בדלתו , רק כדי שיעזור לי לחזור לחדר שלי אבל דפקתי שוב ושוב ושוב ולא היה מענה .
טוב נו כניראה הוא ישן עמוק מאד , הגיע הזמן להעיר אותו .
פתחתי את הדלת באיטיות ובעודי צועדת אל תוך החדר , גיליתי שאין בו אף אחד , הלכתי לחפש אותו אולי הוא בשירותים או באמבטיה ודפקתי בדלת של האמבטיה
"כריס אתה שם?" אבל לא היה מענה.
ניכנסתי בזהירות לחדר הקטן אבל הוא לא היה גם שם .
ומה שהיה הכי מוזר זה שהמיטה שלו מסודרת , עם השמיכה המכסה את הכריות והסדין … כאילו מעולם לא היה בתוכה . אולי התבלבלתי בחדר?
לא לא , לא יכול להיות .. הייתי בחדר הזה כל כך הרבה פעמים , אין מצב שאני יתבלבל , זה בהחלט הארון האדום וההומואי שלו והוילונות הירוקים שלו , גם המיטה החומה שלו .
יצאתי מהחדר ומצאתי לעצמי יעוד חדש למצוא את כריס , וכבר לא היה אכפת לי מהריח השרוף .
המשכתי למסדרון הצדדי ,ולא היה שום צורך בליפתוח את חלונותיו מכיוון שהם כבר היו פתוחים לרווחה.
צעדתי במהירות במסדרון האפלולי הזה והפעם הייתי יותר עירנית והתסכלתי גם אחורה וגם קדימה כדי לא להיתקע בעוד איזה אביר סגנון טירת רפאים שכזה .
בסוף המסדרון היה עוד חדר , אבל הוא פתוח .
ניכנסתי לתוכו וגם בו לא היה אף אחד . ניחשתי שזה החדר של אבא של כריס , מרטין קרטר .
החדר היה כניראה החדר הכי גדול שיש בבית , ובכללי החדר הכי גדול שראיתי אי פעם שיכול להיות לאדם בודד .
טוב נו הוא ראש הכפר , והוא עשיר , מה חשבתי לעצמי?
טיילתי קצת לאורך החדר וראיתי תמונה ענקית שלו מתנוססת מעל מיטתו הענקית .
הייתה לי מין מועקה בלב שהתחלפה מהר מאד בבחילה , אני לא יודעת אפילו מדוע .
היה בי קול קטן בלב שאמר לי כל הזמן 'תפתחי את הארון,תפתחי את הארון'
שוב ושוב ושוב וזה לא הפסיק .
פתחתי את הארון בפחד רב וראיתי שלושה רובי צייד ענקיים ולצידם קופסה עם כדורים ששייכים לרובה .
פחדתי מאד , מה זה עושה אצלו? וניסתי כל הזמן להרגיע את עצמי "תירגעי בטח הוא סתם צד איתם ביערות'
אבל לא הרגשתי שלמה עם ההסבר שניסיתי לספק ולשכנע את עצמי .
הזזתי הרובים לצד והייתי בשוק למראה עיניי .
זה התיק שלי . אבל הטלפון שלי עדיין לא שם .
מה עושה התיק שלי בארון של מרטין קרטר לעזעאזל?
תגובות (0)