לא ליפול אנדי!

"אנדי?! נו לעזאזל איתך קום!! על תעשה לי את זה עכשיו!" סיימון צרח לי כמו מטורף ומיד פקחתי את העיינים. ראיתי אותו עם עוד כמה חיילים עם המעילים המסורבלים שלהם. הייתי נורא מטושתש רק שמעתי את הבומים החזקים.
"אנדי! דבר אליי!!" סיימון המשיך לומר בבהלה "נו אנדי! הם יגלו שאנחנו פה ויבואו להפציץ אותנו!!"
סיימון חזר ואמר והתחיל לנער את כתפיי.
"טוב נו אין ברירה תתחיל לסתור לו שיתעורר אנחנו חייבים לברוח!!" ריק צעק לו בגלל הבומים. סיימון נתן לי סתירה מצלצלת ומיד התישבתי וישבתי את הקסדה במקומה.
"תודה לאל!! לעזאזל איתך!!" סיימון צרח לי
"אני בסדר עם אתה שואל!!" צרחתי לו חזרה.
"תעשו לי טובה תריבו באוהל ולא עכשיו כי אז כולנו נמות פה!!!" ג'וש צעק.
"טוב יאללה אנדי אתה חותך משמאל איתי, ריק, ג'וש אתם מימין ותפגשו אותנו מזרחה מפה ליד העצים!!" סיימון צעק והתחלנו ללכת בלי לחשוב. הלכנו מאחורי העצים עם מגנים ורובים.
"סיימון!" צעקתי לו תוך כדאי הבומים שנשמעו.
"מה?!" צעק חזרה.
"אני מפחד.." לחשתי בשקט.
"מה? לא שמעתי?!"
"לא חשוב!!" צעקתי לו.
"אנדי!!!" צרח לי כול כך חזק עד שריק וג'וש שמעו. העפתי איילו מבט במהירות והוא פשוט דחף אותי בחוזקה אחורה. היה יריה שכובנה אלינו! גילו אותנו והיינו בפניקה.
"סיימון תתקופף וזחל מזרחה!" אמרתי לו בלחש באוזן.
"נראה לך?!הם יתפסו אותנו!!"
"לא נכון תקשיבי לי בבקשה!"
"על תעליב אבל אני לא עומד להקשיב לילד שהתקבל לצבא לפני הזמן רק בגלל שאבא שלו המפקד!"
"טוב.. אז אני הולך לבד ואתה יודע למה?! כי אני לא עומד להקשיב לתוכניות המטופשות שלך!! פעם אחת תנסה להקשיבי לי!!"
"למה? כדאי שתצא גיבור?!" סיימון צעק ומיד אחרי המשפט שלו שמענו עוד בום.
"אין לי כוח אלייך! אני הולך בדרך שלי ולהישאר חיי!" אמרתי לו.
"אני לא אתן לך באמת ללכת!! אנחנו באמצע משימה אנדי!! מתקיפים אותנו!!"
"אני הולך…" יש שאמרתי שאני הולך הוא אחז לי ביד ועשה פרצוף עצבני.
"טוב יאללה תתקדם!!" סיימון אמר לי והלכנו בדרך שלי. החיילים שנגדנו ירו לכיוון שלנו וראיתי את סיימון יורד חזרה, הרמתי גם את הראש ורציתי לירות אבל הוא ישר דחק את ראשי לאדמה וצעק לי להתקדם ושהוא ישאר פה, משכתי אותו בכוח ולא הסכמתי התחלנו כבר לרוץ מהר כיוון מזרחה אבל לרגע הייתה רעידה גדולה מהאדמה בגלל הבומים ושניינו נפלנו.
"סיימון!! סיימון!!! קום!!" צרחתי לסיימון אבל הוא היה מחוסר הכרה. "סיימון… לא בבקשה לא…" ראיתי שיוש לו דם על הברך… והבנתי שהוא לא נפל בגלל הבום… משהוא ירה לו בברך!! הייתי בלחץ מטורף אבל החלטתי לא להמשיך לבד. הוא אחז ביד שלי והחזקתי לו במותניים והתחלתי לרוץ איתו לנקודת המפגש.
"ריק?!" צרחתי עוד פעם "ריק!!!"
"אנדי זה אתה?!" שמעתי קול!
"כן זה אני!! אני צריך עזרה!!" התחלתי לילל לאט לאט.
"אנדי על תפחד זה בסדר פשוט תתקדם אליי!!"
"טוב…" אמרתי והתחלתי ללכת מהר יותר. שראיתי אותו כבר באופק הנחתי את סיימון שישען על העץ.
"אני כבר חוזר…" לחשתי ורצתי לריק.
"ריק!!!" צרחתי שראיתי אותו וקפצתי לידו בחיבוק והתחלתי לבכות…
"זה בסדר חבר…זהו זה נגמר… הפסקת אש… נחזור עוד היום לאוהלים…:" ריק חיבק אותי כיאלו אני הבן שלו… הוא הרבה יותר גדול מימני גם בגיל וגם בגודל אני יודע שזה לא אופייני לגילי להיות במלחמות כאלה… אבל בגלל אבא שלי, בגלל שהוא המפקד הוא לא רוצה להראות שאני חלש… רק אכפת לו מהמוניטין.. הוא לא מבין שאני רק בן 18…. לא אכפת לו….
"אתה בסדר גבר?!" ג'וש רץ אליי והניח את ידו על כתפי.
"כן… כן… אני בסד…רגע…. סיימון!!!" צרחתי ושלושתנו רצנו אליו אבל הוא לא היה שם….היה רק פתק ושם היה כתוב:
"אני נפרד ממך חבר אתה גיבור להתראות על החתום סיימון S' אסטון"
"זה אומר שהוא…" גמגמתי…
"זה לא אשמתך… הוא היה במצב נואש אני מאריך אותך על זה שהבתה אותו עד לפה…" ריק ענה לי תוך כדאי ששם את ידו על כתפי.
"אני… גיבור בשבילו….?" חייכתי עם הדמעות…
"חכה חכה ילד אתה תהייה גיבור אמיתי עוד שנה!" חייך ג'וש ותפח על כתפי.
"רגע…הרי סיימון כתב לנו את הפתק נכון?" אמרתי, שנייהם הנהנו עם הראש והמשכתי."אז איך זה שהוא לא פה?"
שלושתנו הסתכלנו בפרצופים של השני ולא עלה במוחנו איפה הוא… עברו 3 שבועות מאז וממשיכים לחפש… משארים שמישהו חטף אותו אבל גם עם זה נכון… רוב הסייכוים שהוא לא איתנו… ואני אפשר לומר שעליתי לדרגת מצטיין אבל עדיין לא יוצא לי מהראש המלחמה שעברתי…