ללא שם *2*
וולף עבר את הבדיקות הבטחוניות וישב בשולחן של הקפטריה של הכלא מול אביו, הכבול באזיקים.
"שמעתי שיש לך משהו לספר לי." אמר וולף בנוקשות.
אביו הביט בו בשתיקה. "מה שלומך?"
וולף גלגל את עיניו ונאנח בתסכול. "אתה מתכוון להגיד את מה שרצית להגיד?" נהם. "או שאולי סתם המצאת הכל בשביל שאני אבוא לפה?"
"לא המצאתי כלום." אמר אביו ברוגז. "אסור לי לשאול מה שלומך?"
"לא."
אביו נאנח. "בסדר," אמר. "אז אני רק אגיד את מה שהסתרתי ממך במשך כל השנים הללו."
וולף התקשח, כל גופו מתוח כקפיץ.
"אני רק רוצה שתדע," אמר אביו. "שלא התכוונתי להסתיר את זה ממך. זה פשוט… התגלגל כך."
"מה זה?" שאל וולף, שקרן בעל כורחו.
"ואם היית מבקר יותר," המשיך אביו. "אולי הייתה לי הזדמנות לספר לך."
וולף שתק, ממתין להמשך דבריו. לסוד הגדול שהסתיר ממנו.
ואז אביו הטיל את הפצצה: "אייזיק חי." אמר.
וולף מצמץ. "מה?" הוא לא היה בטוח ששמע נכון."
אביו נאנח. "אמרתי שאייזיק חי."
"מה זאת אומרת?" וולף לא האמין למשמע אוזניו.
"התאונה… טוב, אייזיק היה במצב קשה מאוד, אך הוא החלים. עד שהוא החלים אתה והאנה כבר נמסרתם למשפחה אומנת שלא הסכימה לקבל עוד ילד, אז אייזיק נמסר למשפחה אומנת אחרת. הייתם כל כך צעירים… לא יכולתי לספר לכם את האמת."
אייזיק שאף ונשף. "היה לך שפע של זמן לספר לי." הוא כמעט ירק את המילים מתוך פיו, רותח מכעס.
"שנים! שנים היו לך לספר לי!" צעק. "זה לא שהיית עסוק מיד, נכון?"
אחד הסוהרים התקרב אליהם וסימן להם להירגע. וולף הרים את ידו בהתנצלות והסוהר הנהן ושב למקומו.
"אני לא מאמין שהסתרת את זה ממני." אמר.
"וולף, אני יודע ש…"
אתה לא יודע כלום!" סינן וולף. "ועכשיו זה כבר מאוחר מדי. האנה מתה." הוא עצם את עיניו משנזכר באחותו.
"אבל זה לא מאוחר מדי בשבילך." אמר אביו במהירות. "אני יודע שטעיתי ואני מצטער, גם אם לא תקבל את ההתנצלות שלי."
"מובן שלא." נגעל וולף.
פניו של אביו התכרכמו, אך הוא לא שם לב.
"אני לא יודע איפה הוא כעת." אמר אביו. "אבל עכשיו, משאתה יודע שהוא חי, אתה יכול לחפש אותו. יש לי קצת כסף. אתה יכול להשתמש בו כדי לשכור חוקר פרטי…"
"אני אמצא את אחי לבד." ירק וולף. "ואם אבקש ממישהו עזרה, זה יהיה מג'ב, לא ממך."
אביו נראה עוד יותר עצוב, אך וולף רק קם ממקומו והלך. אם יישאר שם עוד דקה אחת נוספת, הוא ירביץ לאביו ויכנס בעצמו למאסר.
תגובות (0)