מבצע הצלה-ניסיון

"לורנה! האוכל מוכן!" צעקתי לאחותי הקטנה, "עזבי כבר את המחשב לורנה!" צעקה אמא שלי, לורנה ירדה עצבנית במדרגות, "אולי תעזבו אותי כולכם! אני מנסה להיות במחשב!" היא אמרה, "לורנה, מחר אני ואמא שלך יוצאים ואת צריכה להישאר אם האחים שלך לבד" אמר אבא שלי בקולו הרגוע כמו תמיד למרות שברור שהוא לא מאושר מהרעיון שכולנו נשארים לבד בבית."שבי לאכול כבר אחות קטנה" אמר אחי התאום פייטרו תוך כדיי שהוא מתעסק בפלאפון."בסדר בסדר אני יושבת, מעצבנים" אמרה לורנה בקול אדיש, "מרי את בטוחה שזה בסדר להשאיר אותם לבד" אמר אבא שלי בקול מודאג,"אריק, לורנה כבר ארבע עשרה ו-וונדה ופיטר בני שש עשרה, אני בטוחה שהם ישרדו. אבא שלי רק גילגל עיניים וקם מהשולחן "כבר מאוחר, לכו לישון" והלך משם, אמא שלי קמה אחריו.בבוקר למחרת הם יצאו ואמא שלי אמרה "אני נחזור עוד שבוע, אל תעשו צרות ותנסו לא לריב" והם הלכו. בבית הספר ראיתי שוב את לוגאן, כל פעם שאני רואה אותו יש לי צמרמורת הוא כל כך חתיך, עם העיניים הכחולות שלו והשער קוצים השחור שלו איך אפשר שלא לאהוב אותו? טוב פיטר יודע איך, הם שונאים אחד את השני, לא ברור למה, הם פשוט שונאים. הלימודים עברו מהר וחזרתי הביתה. בערב, בערך בעשר הייתה דפיקה חזקה על הדלת, פתחתי את הדלת ולוגאן עמד שם, הייתי בהלם! "מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו והוא רק ענה "אחותך הקטנה, איפה היא?" עניתי לו "בחדר שלה למה?" והוא אמר "בואי לשם עכשיו!" הוא לא הספיק להיכנס ופיטר עצר אותו "אתה לא נכנס אליי הביתה בריון הבנת?!" לוגאן התעלם ממנו, דחף אותו ורץ למעלה לא הבנתי מה הוא עושה אבל באתי אחריו, נכנסנו לחדר של לורנה והיא לא הייתה שם, "מאוחר מידי" הוא אמר, "גם היא נעלמה". ראינו על המיטה שלה פתק "אתם לא תראו את אחותכם יותר לעולם, לא אתם ולא האולט!, אבל אם אתם רוצים אותה היא נמצאת בדרך למותה." הקראתי את המכתב בקול רם, פיטרו ניבהל אבל לוגאן רק הסתובב ויצא מהחדר "לאן אתה הולך?" שאלתי אותו, "להחזיר את אחותי, גם היא נחטפה, "אנחנו איתך!" אמר פיטר "אתם נשארים כאן, אני לא צריך עזרה" לוגאן היתעצבן " גם אחותנו נחטפה ואם אתה הולך אז גם אנחנו!" אמרתי. "ולא שאלנו!" הוסיף פיטר. לוגאן גילגל עיניים ואמר "נפגשים תוך שעה בפארק תביאו כל מה שאתם צריכים ואל תאחרו! ותביאו כמה כסף שאתם יכולים." הוא אמר ויצא מהבית אני ופיטר הסתכלנו אחד על השני והמבטים שלנו אמרו הכל