מקס פרק 1 המכונה

-הווה-
"תפסתם אותו?" שאל הנער. "אכן כן" עניתי. "מי את?" שאל. הסתובבתי אליו ועניתי לו במבטא האמריקאי שלי "קלי".
"מאיפה את?" שאל אותי בחשדנות". "זה באמת משנה?" החזרתי לו בשאלה.
במקום לענות הוא הסתכל על האיש שתפסנו. מסתנן. "אני מניח שאת חדשה כאן" אמר.
החזרתי לו מבט של "אתה רציני? לא ידעתי".
-שבוע לפני-
"אני יודעת שאתה אולי חושב שאתה יודע הכול, אבל אני יודעת שאתה יודע שכולם יודעים שאני יודעת שאתה יודע שמה שעשית…"-
"מקס, יקירתי!" אמר ג'קסון. "ג'קסון, אני יודעת שלא משנה מה הסיב…" התחלתי לומר.
"איך גדלת! וואו" משך ג'קסון את הזמן.
בינתיים הנער המסכן הסתלק בשקט של פיל ומבט של אימה על פניו.
"למה?" שאלתי. "זה באמת היה נחוץ?"
"הו יקירתי, החיים הם רכבת ואת עוצרת בכול תחנה כדי לבדוק שהגלגלים עדיין עובדים. כולנו עייפים, על הספה בבית, צופים בטלוויזיה ואת עדיין במשרד".
"אני חרוצה" אמרתי תוך כדי הליכה לשולחני המלא בניירות מפוזרים.
ג'קסון המשיך לדבר אבל כבר לא שמעתי אותו. "כול מה שאת צריכה זה חיבוק…" הידהד בראשי קולה של אחותי הקטנה. כמה דברים למדתי ממנה… הגעגועים…
כשנוערתי ממחשבותי ג'קסון כבר לא היה.
-שנה וחודש לפני-
בשתי זרועותי החזיקו שומרי ה"מלך". .."שמעתי…" ,התחיל המלך לומר, "שאת לא ממש אוהבת לעבוד עבורי. האם זה נכון?" שאל כאילו לא ידע את התשובה. "עני למלכך!" צעקו עלי השומרים. "גם לא בחיים הבאים" סיננתי. אחד השומרים החטיף לי סטירה וכשבא לתת לי עוד אחת בצידה השני של לחי ניטרלתי אותו. נתתי לו מרפק בפנים ודחפתי בבטנו עם רגלי השמאלית. התחמקתי מהשומר השני ובעטתי בו עם רגלי בגבו. הוא נפל על הרצפה. ה"מלך" צעק, "מספיק!"
"אתה אולי חושב שאתה מדהים ושמגיע לך הכול, אבל אני לא אעבוד בשבילך! אני מעדיפה לצאת לקרב על כבודי ולמות מאשר לשרת ילד טיפש ומפונק כמוך" אמרתי. תיעבתי אותו בכול חלק וחלק מנשמתי. הוא לקח ממני את הכול. עד הפרט האחרון… הוא לא חס אף אדם. התקרבתי אליו עד שיכולתי להריח את בשמו המשובח. "יום אחד, אתה תשלם על זה. אתה תמות וכולם יצהלו וירקדו על גופתך המדממת!" צעקתי עליו.
שומרים התקרבו אבל ה"מלך" הורה להם לשגת.
אני לא אהיה שפחה. לא שלך ולא של אף אחד אחר, אמרתי בגאווה עצמית. אני אצא נגדך אמרתי. ואתה עוד תצטער על היום שלקחת את הנשמות מגופות החפים. אתה עוד תצטער על שהתעסקתי איתי. אני מבטיחה לך. ה"מלך" חייך חיוך שבע רצון. העפתי בו מבט אחרון. אני אצא נגדך, המשכתי, אבל לא אהרוג אותך. עדיין, אמרתי והסתובבתי. יצאתי מהארמון בלי שום בעיות והכעס אכל אותי מבפנים. הרגשתי שהגהנום מושך אותי אליו והשטן הופך להיות חברי הטוב. הרגשתי כול מה שהייתי אמורה להרגיש כדי לנקום על מות משפחתי וחברי. לנקום על מותם של כול החפים מפשע. להוריד את הטיפש הזה מהשלטון.
-הווה-
לא…אמרתי ושוב הרגשתי מה שלא הרגשתי זמן רב. התקרבתי לאיש, תפסתי בחולצתו ונעצתי בו מבט חודר. עיני רשפו אש, בטני החלה לרתוח וכבר לא חשבתי בהגיון. החטפתי לאיש אגרוף הגון והוא צנח על הרצפה. מה את חושבת שאת עושה?! צעק עלי הנער. תעצרו אותו! פקדתי אף שלא הייתי מנהיגה של אף אחד. לא מגיע לאדם הזה לחיות סיננתי. עצרו אותה אמר הנער. הסתכלתי עליו, הוא הסתכל עלי. התקרבתי אליו, הוא סימן לחיילים לעצור לרגע. אל תתחיל איתי אמרתי בשיניים חשוקות. ותרחיק את הבן זונה הזה ממני אחרת הוא לא יחיה. בזה נגמרה השיחה והלכתי לדרכי. החיילים שאלו את הנער אם לעצור אותי אבל הוא רק הסתכל עלי במט בוחן.
-שבוע לפני-
תחשבי בהגיון אמר לי ג'סי בזמן שארזתי את חפצי. אני לא נשארת אמרתי שוב והכנסתי עוד חולצה לתיק. בבקשה… התחילה שוב. די! צעקתי. אני עוזבת. בקולי נשמעה נימת עצבות קלה. למה? שאלה. אני צריכה קצת זמן.. לבד. מה זה אומר "קצת"? זה אומר… לא יודעת. היא עקבה אחרי לכול מקום שהלכתי בדירתי הצנועה.
ג'סי! אמרתי והיא כמעט ולא בלמה. אניא והבת אותך, את חברה שלי ועם כול זה, אני עוזבת. לאן? נידנדה ויצאה אחרי החוצה. כול מקום אמרתי. עליתי על האופנוע. בבקשה…אמרה ג'סי. להתראות אמרתי ונסעתי משם אל הלא נודע. בלי להיפרד מקרובי (אלה שנשארו) ובלי סיבה.
-הווה-
מי זאת? שאל הנער איש מבוגר. לא ראיתי אותה בחיי אמר. תראה, אני לא אוהב אותה. היא חושבת שהיא מחזיקה את כול העולם בכף היד שלה. אף אחד לא מכיר אותה והיא כבר חושבת שהיא מפקדת או משהוא. לחשושים נשמעו מכול עבר.
מבין כול המלמולים הצלחתי לשמוע את מה שברחתי ממנו. היא…מבצע חיסול..מלך…נפל שבי… כבוד…
בכול מקום…אמרתי ונאנחתי. הייתי במעין מסעדה. התיישבתי על הדלפק והזמנתי לי יין רוזה. את לא קטנה מידי בשביל לשתות יין? שאלה. החוק הזה כבר לא שווה כלום. אמרתי. הלנה. שמי הלנה יקירתי. קאלי, עניתי. כעבור חמש דקות היא חזרה עם כוס תה מהבילה. תודה אמרתי. על חשבון הבית קאלי, אמרה ופנתה ללקוח הבא.
-שנה, ושבועיים לפני-
כולם הבינו? שאלתי. שאר הנערים סביבי הנהנו בראשם. היינו בחדר עם נורה מעומעמת ושולחן ארוך מלא בשרטוטים.
בוא נעשה את זה אמרתי. הולכים עד הסוף! כולם צעקו.
יצאנו לקרב חמושים. לחמנו בשומרים, איבדנו כמה חברה שלא התאמנו מספיק אך המשכנו במצח נחושה. הגענו לחדר שבו ה"מלך" שהה את רוב זמנו. כיסא המלוכה. תתכוננו אמרתי. אל החופש! צעקתי וכול צעקו אחרי. פתחנו אתה הדלת, כיוונו חצים ו….לא היה שם אף אחד.
בן זונה! צרחתי לאיש שטבח אנשים מאין ספור. חרב הייתה בידי וגם אקדח. כולם להיות בשקט. עצמתי את עיני. מה אני הייתי עושה?.. מה אני…
המנהרות לחשתי ונורה נדלקה מעל ראשי. תחשבי מקס, תחשבי. הוא לא ידע מתי נגיע, היו צריכים להודיע לו והדרך היחידה לצאת מכאן היא דרך הדלת הזאת, אבל אף אחד לא יצא מפה…
נערה ברונטית בעלת רובה צלפים התקרבה אלי. זה אמור להיות משהו שקרוב אילו מאוד. שהוא לא יעזוב כמעט בכלל כדי שזה לא יתגלה. הכיסא אמרנו שתינו ביחד. אם נשרוד את זה אמרתי, אני אמנה אותך להיות חברתי הטובה ביותר, אמרתי בצחוק. אומנם היינו בדרך לקרב, אך בכול זאת אני עדיין נערה.
רצנו אל הכיסא ובדקנו אותו מכול צידיו. מאחורי הכיסא נראה כאילו צוירה דלת ולפני שהספקנו לנסות לדחופה קפצו עלינו שומרים. הוא כן ידע….הכנסתי אותנו לטבח. ג'סי אמרה הנערה ושלפה את רובה. אזכור זו לעד אמרתי ושלפתי את חרבי.
-הווה-
כולם הסתכלו עלי. מה? שאלתי. ילדה קטנה התקרבה אלי והוציאה לי לשון. הסתכלתי עליה לשנייה וחזרתי לשתות את התה. הילדה הסכירה לי את אחותי הקטנה. וגם את אחי הקטן…
אחותה הגדולה של הילדה (כפי הנראה) באה אליה ולקחה אותה מהדלפק כשהיא מסננת לי מטומטמת…
איש אחד שעבר לידי ירק וכמעט פגע בי. פעם הייתי בוכה, אבל התבגרתי מאז. משום מה הדמעות חנקו אותי וניסו לפרוץ החוצה. רק אחת יצאה ונזלה על לחי.
אחותה הגדולה של הילדה התקרבה אלי. למה? שאלה. למה מה? שאלתי בחזרה. אל תשחקי איתי! צעקה ודפקה עם אגרופה על הדלפק. ליז, אמרה הלנה. מספיק עם זה. ירדתי מהכיסא, הבטתי בליז והסתובבתי אל "קהל המערצים" שלי. אני לא ידעתי שהם תמנו לנו מלכודת. אני לא שאני מכניסה אותם לטבח. גם אני נערה! הם החליטו שהם מוכנים למות בשביל כבודם. למות בשביל חיים טובים יותר לשאר האשים. הם החליטו לשרת את ארצנו! אף אחד מהם לא הוכרח לעשות דבר. הכול היה מרצון. גם להרוג אותם? שאלה ליז.
תראו, אין יום שאני לא חושבת על כול אותם הנערים שמתו בשביל מטרה אחת משותפת, לחיים טובים יותר. הנקמה יכול להיות שהנקמה עיוורה אותי, יכול להיות שלא שמרנו מספיק על סודיות. יכול להיות שהייתה בינינו חפרפרת ויכול להיות שהיינו צריכים עוד קצת זמן. אבל מה שהיה היה. ועכשיו כול שנותר זה לאסוף את השברים ולקיים את בקשותיהם האחרונות. לחיות חיים טובים יותר.
לא קוראים לך באמת קאלי, אמרה ליז. אלא מקס. נכון? שאלה ובקולה נשמע שנאה.
הכרת מישהו מהלוחמים? שאלתי אותה. רובין ענתה. ילד מקסים אמרתי. אחד הטובים ביותר, עוד מהמגוייסים הראשונים. הוא רצה למות אמרתי. שקרנית! צעקה וניסתה לתת לי אגרוף, אך תפסתי את ידה וחסמתי אותו.
אני לוחמת חופש אמרתי לה, סביר להניח שאדע להגם על עצמי מפרחה מתנשאת שלא לוקחת על עצמה אחריות. את לא מכירה אותי אמרה וחייכה חיוך ערמומי…
היא הסתכלה בשעונה ושנייה אחרי התחלתי להרגיש סחרחורת. אוי הראש שלי… ניסיתי לקום מהכסא אבל נפלתי על הרצפה. בואי אמרה הלנה ועזרה לי לקום. היא לקחה אותי לחדר אחורי וליז עקבה אחריה. יפה מאוד ליז, אמרה הלנה. תודה אמרה ליז ולקחה נייר לבן והצמידה אותי לפי. הכול נהייה שחור. איך לא ראיתי את זה? איך?
-שנה, שבוע וחמישה ימים לפני-
רוצי ג'סי! צעקתי. קדימה, מהר יותר! אמרתי. פניי היו רטובות וגם של ג'סי. כולם מתים מילמלה.. כולם מתים…
הכול באשמתי אמרתי. אה! צרחה ג'סי. לא! אני לא אאבד גם אותך! ערפתי לשני שומרים את הראש, עילפתי אחד ודחפתי עוד שניים. פצעתי אחד בחזה ובאופק ראיתי עוד ארבעה מגיעים ומאחוריהם ה"מלך". שלפתי את חרבי מחזהו של השומר העפתי מבט חטוף בג'סי ועטתי לעבר ה"מלך".
ג'סי הסתכלה על קרסולה האדום. יופי, אמרה. נקעתי אותו. היא גררה את עצמה בכוחות אחרונים לעבר שיח, מאחורי הסלעים והתחבאה חסרת אונים. ואולי לא?
הרגתי שומר אחד בחרבי אבל מאחור תפס אותי שומר ומקדימה בעט בבטני עוד אחד. תהרגי אותי הא? אמר ה"מלך" וחיוך של ניצחון על פניו. אומנם רבים משומרי מתים כעת ושוהים בדמם, אך כול נער ונערה שיצאו למלחמה נגדי מתים גם הם! הוא צחק ואז נשמע ירייה. והשומר מאחורי נפל. לא בזבזתי אף רגע ובעטתי בשומר שלפני קצת מתחת לבטן.
השומר השלישי נורה ונפל גם הוא. אבל לפחות אתה תמות, אמרתי. היי! נשמעה צעקה מאחורי. אם את רוצה לראות את החברה הקטנה שלך בחיים את תעזבי את המלך מידי! צעק נער. הוא לא היה שומר, אך הוא לבש בגדים מכובדים וכיעוון סכין לגרונה של ג'סי. התקרבתי אל ה"מלך" וקירבתי את חרבי אל גרונו גם כן. רוצי מקס! צעקה ג'סי. תהרגי אותו! המשיכה. הנער קירב את הסכין לגרונה אף יותר. סליחה לחשתי אליה והלכתי לאט לאט אחורה. לתוך המערה החשוכה.
למה לא הרגשת אותי ישר כשאמרתי לך שאני אצא נגדך. הכנסת לטבח את כול הנערים והנערות הללו. עכשיו יש פחות מתנגדים חייך. או יותר אמרתי. מה עם המשפחות? שאלתי והמשכתי ללכת אחורה. אתה משקר אמרתי. רוצה את הסיבה האמיתית? שאל. הסתכלתי עליו לשנייה והחזרתי את מבטי קדימה. אני רוצה שאת תהיי הבת שלי. מה?! שאלתי והסתכלתי עליו. נפלתי בפח של הנוכל הזה. הוא בעט בי והעיף אותי אל קיר המערה. נחבטתי בצלעותי ונפלתי באנחת כאב. לשני רגעים ישבתי והחזקתי את צלעותי ואז קמתי ורדפתי אחרי ה"מלך". ג'סי הייתה זרוקה על הרצפה וסכין תקועה בקרסולה. היא דיממה למוות. לא, לא, לא! תחזיקי מעמד ג'סי! אמרתי וקרעתי את בד חולצתי. אני מצטערת כול כך אמרתי ושלפתי את החרב מקרסולה. היא צעקה ודמעות חמות כיסו את הדמעות שהתייבשו לפני כן. עטפתי את קרסולה בבד חולצתי, החבאתי אותה בין הסלעים החדים ורצתי לקרוא לעזרה.
-הווה-
ראיתי שתי מנורות שזזו כול הזמן. לרגע אחד לא הבנתי איפה אני ואז נזכרתי שאני במיטה. אבל בכלל לא הלכתי למיטה. אני בעיירה רחוקה. אבל איפה אני לעזאזל?
ששש! היא מתעוררת. ניסיתי לקום אבל לא הצלחתי. למעשה לא היה למה לקום, הייתי קשורה בשתי ידיי ובשתי רגליי באזיקי ברזל המחוברים לתקרה ולרצפה. אני אומר שנלך על עינויים בסגנון ימי הביניים אמר איש מזוקן שנראה קצת שיכור. אנחנו עדיין בני אדם נזפה בוא הלנה.
בבת אחת הכול חזר אלי. סיממת אותי פניתי להלנה. ואת סיימת את העבודה, עכשיו פניתי לליז. נערה חכמה אחרי הכול חייכו השתיים. למה? שאלתי. מסיבות אישיות סיננה ליז.
אחותה הקטנה של ליז צצה משום מקום. אניטה, מה את עושה פה חומד? שאלה הלנה. סבתא, שאלה, יש עוגיות? כן יפה שלי. תבקשי משלי שתוריד לך אותן. לא יותר משתיים מותק, אמרה לה ושלחה אותה לדרכה.
אין לה מושג שמאחורי כול העוגיות והתה והאישה הזקנה הנחמדה עומד צל אפל ושחור.
אין לך זכות לומר זאת! צעקה עלי ליז.
סגנון ימי הביניים יעניק לה את העונש המגיע לה. אני לא מוכן לפחות מזה! אין בעיה דרק, אבל קודם כול….האם יש לך משפחה? שאלה אותי. למה לי לענות לך? שאלתי. כי אם לא תעני, אני אתן לדרק לטפל בך. ודרק שלנו הוא לא אדם סבלני חייכה הלנה חיוך שטני.
הפניתי את ראשי הצידה. אני מבינה שזה לא? שאלה אותי. יש לך הזדמנות אחת אחרונה אמרה ליז. הסתכלתי עליה ולא יכולתי שלא לירוק עליה. זה כמובן לא פגע בה אך מבטה ההמום סיפק אותי. תורך דרק אמרה הלנה בקרירות. בשמחה אמר.
אני צריך אבן גדולה חדה ואבן קטנה יותר עגולה עם חור באמצעה. או שאתם מעדיפים שנשים אותה על כיסא ברזל קוצני ונחמם אותו? שאל בהתלהבות. רק שהיא תסבול אמרה ליז בחוסר עניין.
אפילו לא הגעתי לחלק עם הנר הבוער בפה, כריתת השדיים וחתיכת הלשון… אמר בתסכול.
אנחנו בסדר אמרה הלנה ויצאה משם אל הבר- מסעדה.
אנחנו עומדים לעשות כיף חיים אמר וחייך מרושע.
אני בעד הדבר הכי פחות כואב, להכי כואב. מה דעתך? שאל. לא עניתי. סובבתי את ראשי הצידה וכול מה שיכולתי לחשוב עליו, הוא איך יכולתי לתת לזה לקרות. איך נפלתי בפח הזה? איך?…
הוא סטר לי. הוא עזב אותי וכעבור חצי שעה חזר עם כיסא כבד מברזל. הכיסא היה רחב וכמעט כול סנטימטר שלו היה מכוסה בקוצי ברזל שננעצו בבשרך.
הוא שיחרר אותי מהשלשלות. ניסיתי לברוח אבל בקושי יכולתי לעמוד על רגלי בעצמי. הוא הושיב אותי על הכיסא וכבר מצאתי את הקוצים הראשונים. מושב הכיסא היה מלא בהם וכן גם גב הכיסא. את ידי קשרו לכיסא וגם את רגלי, ב-כמובן שלא אחר מאזיקי ברזל קוצניים שהיו מחוברים לכיסא.
מתחתי הוא שם כשש נרות והדליק את כולם. אף שהייתי מסוממת הכאב היה חד. רקותיי עמדו להתפוצץ, ליבי פעם בקצב מהיר והרגשתי כמו שהם רצו שארגיש. רציתי למות. פרקי ידיי כאבו מהקוציים וכן גם קרסולי.
שערי הקצר החום, שהגיע עד לתנוכיי, עף על פניי בשעה שנאבקתי בכאב. קיוויתי כבר להתעלף, לשכוח מהכול. לקוות שזה רק חלום רע ולא יותר. שאין אנשים כול כך רעים בעולם. שבכול איש יש טוב. ניסיתי להיזכר באחותי. "כול מה שאת צריכה זה חיבוק." הדמעות ירדו מעיני. ואז, למרות כול הכאב של קוצי הברזל, נוסף גם חום. הרגשתי שישבני עולה באש. דמעותיי תססו על הכיסא החם. הדלת נפרצה ובדיוק כשלא רציתי להתעלף, איבדתי את הכרתי.
-שנה, שבוע וארבעה ימים-
היי אמרתי. איך את מרגישה?
כמו מישהי שתקעו לה סכין בקרסול מלמלה ג'סי. אני ישנונית אמרה במעין אמירת שאלה. עברת ניתוח ג'ס. הרדימו אותך. מי הציל אותי? שאלה בקול חנוק. ד"ר לכד. רק אנחנו נשארנו שאלה?
כן עניתי. רק אנחנו. בקולי שמעו נימת עצב אך הייתי חייבת להיות חזקה. בשביל ג'סי. כמה זמן אני צריכה לשכב כאן? שאלה. לפי מה שהבנתי לא יותר משלושה ימים. לאחר מכן תשוחררי ותהיי מחויבת לנוח!
זו הולכת להיות משימה קשה אמרה. החיים מלאים באתגרים, צחקתי. ירייה נשמעה. שתינו סובבנו את ראשנו לכיוון הירייה. קוד שחור! קוד שחור! נשמע ברמקול ואז עוד בום נשמע והאיש כבר לא דיברה.
שלום לכם. אם תתנו לי את מקס זינג וג'סי יחיל תחיו. אם לא…. טוב, בוא נקווה שלא נגיע למצב הזה.
ג'ס….לחשתי. אנחנו צריכות לעשות את הדבר הנכון לחשה. אוקי. פתאום פני הרצינו. מעכשיו קוראים לך מרי אמרתי והלכתי משם במהירות. לא! לחשה. היא השתעלה ולא הצליחה להוציא הגה מפיה. רק שפתיה זזו והמשיכו לומר לא! לא! לא…
נכנסתי לחדר המיקרופון בזהירות וגופתה של האישה המסכנה הייתה באמצע הדרך. פניי החווירו. על תדאגי אמר קול מאחורי. מתרגלים. הרגשתי כאילו מביאים לי עכברוש מת כמתנה וזו לא הייתה הרגשה נוחה.
מה אתה רוצה? שאלתי. השאלה האמתית היא מה את רוצה?
מה אני רוצה? שאלתי כלא מבינה. תראי, את יכולה להישאר כאן ולהיכנס לכלא בגלל מעשה גבורה, או שאת יכולה לבוא איתי ו… רגע אחד. איפה ג'סי?
מתה… לחשתי וקולי רעד. את לא עובדת עלי ילדונת. איפה היא? לחש ופניו הרצינו. עטיתי על פני מראה מפוחד של ילדה קטנה והאיש קנה את הכול. ג'ק אמר. ג'קסון. כמובן אמרתי בלגלוג. מה קרה לילדה העצובה והמסכנה שחברה שלה מתה? שאל. הילדה העצובה והקטנה הזאת צריכה לחיות.
אחרי אמר. אה ודרך אגב, אני צייד ראשים שכיר. מה?! צעקתי ושם הושם על ראשי.
-הווה-
היי. נשמע קול מוכר. ניסיתי לפקוח את עיני. לא הייתי בטוחה מי זה. אולי ליז? או הלנה? אולי עוד מישהו עובד איתם? מצמצתי בעיניי והשתדלתי לפקוחם כמעט בהצלחה. הרגשתי חוט קשור לידי. הפניתי את ראשי לצד שמאל וראיתי מחט תקוע בורידי. הם מנסים לסמם אותי שוב חשבתי ומיהרתי להוציא את המחט אבל ידה חמימה עצרה בעד. מקס קרא הקול. מקס!
ג'…ג'סי?
היי אמרה. איפה אני? איך… מה..? עקבתי אחריך. את באמת חושבת שהייתי נותנת לך לעזוב את העיר מבלי לדעת איפה את? זה לא מה שח"ם עושות אחת לשנייה. ח"ם מלמלתי. אני זוכרת את זה. חברות מלחמה… כן. חברות מלחמה אמרה ג'סי בעצב. מה קרה לי? שאלתי. לפי מה שד"ר לכד אמר, סוממת, חוממת ואפשר לומר שניסו לעשות ממך ביצה מקושקשת מעוכה. צחקתי.
אבל פתאום התמלאתי בעצב שוב. דמעה ירדה במורד לחי. אני יודעת אמרה. איך שאלתי?
ח"ם תמיד יודעות. אני מצטערת עליהם. הם היו כול כך קטנים… ג'סי התיישבה לידי חיבקה אותי וככה בכינו לנו יחד והתאבלנו.
אילולי המכונה ההיא. אם יש משהו שאני שונאת, מתעבת ורוצה להרוס זה את המכונה. אבל אף אחד לא יודע אפילו איפה היא אמרה ג'סי. אז יש לנו עכשיו מטרה לחיים. יש סיבה שהשאירו אותנו כאן. אנחנו אמורות למצוא את המכונה ולהשמיד אותה. זה יעודנו. זו מטרתנו. נשמעתי כמו היטלר ורצונו לחיסול היהודים. מעולם לא הייתי בת אדם רעה. אבל הוא והמכונה שלו! לא מגיע לו למות! מגיע לו לחיות בעינויים!!!