נקמתו של קפטן מורגן [פרולוג]

"קילהול לאוהב האדמה המטונף! שלחו אותו מטה אל המעמקים! תכריחו אותו ללכת על הקרש עם בקבוק של רום והיו-הו-הו!"*** מזמרים ברקע שיכורים בעוד עובדת הטברנה משתיקה אותם בסינון "ששש" רועש לעברם. באופן אישי אני לא מבין מדוע, הרי בכל מקרה ידוע לכל שזה מקום מפגש של פורעי חוק.
אני לוגם מכוס השיכר שלי בעודי מחכה להובס. הובס "צהוב השיניים" מורק היה אדם נאמן מאוד, אך נטיתו לאיחורים מסיבותיו השונות הצליחה להדאיג אותי בכל פעם מחדש. הרשתי לעצמי להזמין לו כוס מננסי, העובדת היחידה שלא עלתה לי על העצבים.
"הינה אתה, קפ. חיפשתי אותך בכל מקום!" צהוב השיניים הטיח בכיסא החורק את מלוא כובד משקלו ואני כמעט הצלחתי לשמוע את הקריאה לעזרה של הכיסא בחריקת האימים שלו. להובס היו הרבה צדדים חיוביים, אך כושר גופני לא היה אד מהם. כרסו תמיד הייתה הולכת לפניו ואף לפני שמו.
הורדתי את כובעי המשולש והנחתי אותו על השולחן לפני בעודי מסיט את שיערי הארוך והחום מפני ומעביר אותו מאחורי כתפי.
"הטברנה הזו לא גדולה מספיק בשביל לאבד אותי בהמון ההומה שלה, הובס," אמרתי ולגמתי לגימה נוספת מכוס המתכת העקומה אשר לתוכה מזגו את השיכר שלי.
"קפ, אני מצטער. אני-" הוא החל לומר אך קטעתי אותו בהינף יד.
"תחסוך ממני את התיאור, אני לא רוצה לדעת מה עשית ועם איזו פרוצה. אל תדבר בקול רם כל כך. לא הייתי רוצה שהאנשים הישרים וההגונים שיושבים כאן ישמעו אותנו," הציניות בקולי ככל הניראה לא הייתה מובהקת מספיק, מפני שפניו של צהוב השיניים עתו הבעה מופתעת למשמע המילים "ישרים והגונים". התעלמתי מכך, זמננו היקר קצר והגלים לא ישארו רגועים ונמוכים לזמן רב.
"מה העיניין בכל הסודיות הזאת, קפ?" צהוב השיניים שאל בקול שקט.
"השיט האחרון עלה לי באנשים רבים. לעזאזל, הובס, הוא כמעט עלה לי בספינה! אם המידע הזה יתפשט ברחבי הים זה עלול לעלות לי בחיי," ואמרתי ונאנחתי. "כולם הרגישו בחיסרון שלך על 'החיוך של מולי'."
"הייתי צריך להצטרף! ידעתי שהייתי צריך להצטרף!" הכריז צהוב השיניים.
"שטויות!" אמרתי והטחתי את אגרופי בשולחן. "חתונה של דודנית זה לא אירוע שמפספסים. בעיקר לא כשהיא מתחתנת עם כזה פספוס. מישהו צריך להראות קצת גבריות באירוע," אמרתי.
הובס פלט ציחקוק חורק מבין שיניו הצהובות העקומות.
"בזה אתה צודק," אמר.
"אני צריך שתאסוף בשבילי אנשים אמינים, חרוצים וחזקים. אנחנו חייבים למלא את שורות הצוות שאבדו ולהוסיף כמה חדשות. ואני צריך לתקן את את כל שאר הדברים שעוד לא תוקנו על 'החיוך של מולי'," אמרתי לו בקול שקט אף יותר.
"עד כדי כך?" צהוב השיניים שאל.
"עכשיו היא עוד בסדר, קודל היא ניראתה כאילו נתקלה בקראקן**," השבתי.
"בשביל מה להגדיל את הצוות? אתה בטוח ש'מולי' תעמוד בעודף אנשים?" צהוב השיניים שאל כמעט בלחש והייתי צריך להתאמץ בשביל לשמוע את קולו מעבר לקולות השיכורים המזמרים.
"'החיוך של מולי' תעמוד בהכל. אני צריך שלושים אנשים מהטובים ביותר, הובס. אני צריך הרבה אנשים לשיט הבא."
"וכילמה?" שאל הובס.
"אתה מבין, בשיט הקודם הגיע לידיים שלי מפה שמובילה למקום מסויים… בוא נגיד, מקום מעניין," אמרתי בעודי מהדק את הבנדנה השחורה שלראשי.
"איזה מקום?" שאל צהוב השיניים בהרמת גבה.
הבטתי בעיניו בשתיקה למספר רגעים ולאחר מכן סימנתי לו בידי להתקרב. צהוב השיניים התקרב עד כמה שכרסו איפשרה לו ואת יתר המרחק השאיר לי לסגור. התקרבתי גם אני ולחשתי לאוזנו את השם המקום. כשהתרחקתי ראיתי את עיניו נפערות ושפתיו מתחילות לרעוד.
"זה רעיון גרוע, קפ. זה רעיון ממש גרוע," צהוב השיניים הפציר בי. "אנחנו אפילו ל יודעים אם המקום הזה באמת קיים! ואם כן אז מוטב לנו לפמור נפשינו מפניו יותר מפני אוכפי חוק!"
"אנחנו נשנה היסטוריה, הובס," אמרתי בעודי מעלה חיוך על שפתיי.
"איש מעולם לא חזר משם!"
"זאת בדיוק הסיבה שההיסטוריה תשתנה," אמרתי. "שלושים איש, הובס. שלושה ימים."
קמתי ממקומי בעודי משליך כמה מטבעות על השולחן והולך לכיוון הדלת.
"זה רעיון נוראי, קפ! קפטן!" הוא קרא אחריי. "מורגן!"
הדלת נטרקה מאחורי ואני המשכתי בדרכי לכיוון 'החיוך של מולי'.