סוד ההשתלטות – פרק 2 – יום מוזר חלק ב'

"איך אתה לא רואה אותי?!" צעק אור מבעד לטלפון, הוא נשמע מאוד לחוץ.
"טוב תירגע, הכל בסדר," אמר רן, "ניסית לדבר עם ליאת?"
"מה?, ליאת לא פה! היא התפטרה, יש מישהי אחרת במקומה אבל היא בתדרוך. שנייה אני אנסה להכניס את הכרטיס למכונה, אני צמא." אמר אור במהירות עדי כדי כך שרן בקושי הבין מה הוא אומר. הוא הסתובב אל המכונה ובחן אותה, כעבור כמה שניות ומבטים נוקבים, יצאה פחית פפסי מהמכונה. הוא הרים את הטלפון:"אתה הזמנת פפסי?" שאל רן.
"כן, למה?" ענה לו בתשובה אור.
"תתקרב למכונה ותיקח את הפחית!" אמר בהתרגשות רן. ואז הוא ראה אותו. "אור!" הוא צעק, אור הסתובב לעברו ולפתע עיניו היו ריקות. הוא לא זז, הוא לא אמר שום דבר, רק בהה בדלת הכיתה, ואז נעלם. רן צעק וצעק את שמו אבל הוא לא ענה. הוא ניגש שוב לליאת לבדוק מה קורה אבל היא לא הייתה שם. גם לא המנהל, או סטודנטים או תלמידים אחרים. הוא חזר לגרמי המדרגות ולפתע אחד מהם הופיע. חליפה שחורה, עניבה אפורה, כן, כן אלה הם!
"באסה." סינן רן והתחיל לרוץ ברחבי בית ספר. הוא הסתתר מאחורי הדלפק של ליאת. 'מוזר.' חשב. הוא ראה את המשקפיים שלה מונחים שם, העדשה הימנית יצאה מהמקום והשמאלית קצת סדוקה. האיש בחליפה רץ אל עבר גרם המדרגות של האוניברסיטה ונעלם. 'טוב,' חשב רן, 'אין אף אחד בבית ספר, הגיע הזמן לחזור הביתה.' הוא העביר את הכרטיס בצד השני של המכונה שנראת כמו כספומט, אבל במקום להופיע מסך משובץ בצבע ירוק הופיע מסך אדום עם כתובת שחורה עליו:"אזהרה!" הכתובת הבהבה כמה פעמים, ואז הופיעו האנשים, מלא אנשים, בחליפות שחורות, חלקם עם מזוודות כסופות. הוא רץ לחד המורים וכל האנשים אחריו. הוא סגר את הדלת, והתחיל לחפש את המפתח לנעילה. הוא מצא אותו, נעל, וחיפש דרך לצאת. לא היה אפילו חלון אחד בכל החדר הענק הזה. הוא היה בגודל מבואה של מלון, ורצפתו הייתה מעוטרת שטיחים אדומים. שולחנות עגולים מעץ אלון מלא היו מפוזרים בכל החדר. מכונת קפה ותמי 4 מתקדם עמדו על דלפק שמעליו ארונות. ליד הדלפק היו שני מקררים לבנים וגדולים. 'טוב אין לי הרבה מה לעשות.' אמר וחיטט בתיקו כדי לראות אם יש לו משהו לעשות. אחרי כמה דקות מצא את החבילה העטופה בנייר חום, 'טוב,' חשב.
הוא פתח את האריזה, זה היה ספר. על כריכת העור החום שלו לא היה שום דבר, הוא הפך את הספר כדי לראות את התקציר ואז הבין שיש לספר מנעול. 'טוב, לפחות אם זה ספר מעניין יש לי פיתרון.' חשב והציא את המפתח מאביו מיס מעילו. איפה שהיה אמור להיות התקציר היה כתב לא מסודר בדיו שחורה. היה כתוב: "רן, זאת אני ליאת! אני בצרה אתה חייב לעזור לי! לא משנה מה אל תפתח את הספר!" הדיו נעלמה ובמקום זה הופיעו טיפות דם, ומהם נכתבו באותיות אדומות: "תפתח אותו! תפתח אותו!" עד מהרה, רן שמע קולות בראש שלו שחוזרות על המילים האלה.
לפתע הוא הרגיש שהוא תחת היפנוט. הוא לקח את המפתח, קירב לחור המנעול, חיכה כמה שניות ופתח את הספר. ההרגשה שהוא תחת היפנוט נעלמה.
'וואו, צדקתי הספר הזה הולך להיות מעניין.' הוא פתח את הספר ונדהם למראה שמולו.
'וואו, זאת פצצה!'