עיניים פקוחות – הקדמה
אז אני מפרסמת פה באתר רק כי ב- wattpad פחות קוראים אותו… אז זה סגנון לא רגיל אצלי אבל אני אוהבת את הסיפור. תקראו ובבקשה בבקשה תלכו ל- wattpad ותחפשו "עיניים פקוחות". תקראו ותדרגו ותראו לחברים! חשוב לי… (-:
אז הנה ההקדמה ומיד אחריה הפרק הראשון.
אני עובדת על הפרק השני הרבה זמן כי הוא חשוב לעלילה אז יכול להיות שאפרסם היום בערב, כך או כך שלום לך אתר נושן שאני לא מצליחה להחליט אם להיות בו לגמרי או לא (-:
******
בעולם שבו אין שחור ולבן, אין כן ולא, אין אהבה ושנאה, אין טוב ורע, אתה צריך לדעת איך להסתכל.
איך להעריך.
ליטוף על הלחי יכול להיות פעולה של ניחום, פעולה של אהבה, פעולה של איום, פעולה של בעלות.
אנשים שלא יודעים איך להסתכל לא מבדילים. ואז הם נופלים.
אין דבר כזה בן אדם שעושה משהו כי הוא רוצה לעזור – בכל פעולה יש שביב אנוכיות.
בן אדם שתורם כסף לנזקקים לא עושה זאת רק כי הוא רוצה לעזור. במקומות האפלים ביותר שלו, הוא רוצה להרגיש צדיק, להסתכל על החור הקטן שבכיס שלו ולחשוב שהוא בן אדם טוב, שהוא עשה משהו שעוזר לאחרים ועל כן מותר לו להיות שוביניסט, סדיסט, מתנשא, יהיר.
ומה עם האנשים שצריכים שיעזרו להם? שלכודים בכזו לולאה של מועקה וסבל שרק אדם אחר יכול לשבור אותה?
האנשים האלה הם האנשים שיודעים להסתכל.
הם האנשים שכשיציעו להם בית מפואר בשכונה נחשבת במנהטן, הם קודם יסתכלו על האדם שיציע, ינסו להבין מדוע.
ולרוב הם מבינים.
אבל אנשים לא אוהבים אנשים שמבינים. הם צריכים בובות חלולות שאפשר למלא אותן בשקרים ולגרום להן להנהן – ואנשים שמסרבים להיות בובות, מושתקים.
תגובות (0)