פניתי לדרך שגויה עונה 2 פרק 1

אל תחפשו מה לא בסדר במקום בו נפלתם על הקרקע, אלא במקום בו איבדתם את שיווי המשקל בהתחלה.

-דני-
מזגתי לכוס הריקה כוס אלכוהול נוספת בפעם השישית. חצי מבקבוק האלכוהול היה ריק. שתיתי את כל כוס האלכוהול בבת אחת. הראש התחיל לכאוב לי בגלל שתיית האלכוהול המרובה. הנחתי את כוס הזכוכית על השולחן. נשכבתי על הספה בראש כואב.

-זיכרון-
אני יושב ליד קברו של בני בעיניים דומעות ועצובות.
"אתה בטח מאשים אותי בזה, נכון?" שאל מורדכי בקול נעלב. הוסיף בלחש"אתה אומר לעצמך אם לא הייתי יוצא למסע הזה אחרי אבי, כלום מזה לא היה קורה ובני היה ממשיך לחיות, אתה צודק" התקשה מורדכי להגיד את המילים האלו.
"אתה תעבור את זה דני, אני יעזור לך" אמר דרור בקול מעודד, ושתי דמעות זלגו מעיניו. הוסיף"לא משנה מה אני איתך" ניגב דרור את עיניו הדומעות.
"אני רק רוצה שקט" לחשתי בקול חנוק, וסימנתי אם פניי שאני רוצה מנוחה.
"רק תבטיח לנו שלא תחזור לשם, שלא תנסה לגרום לאף אחד לשלם, שלא תסתכן יותר, ושתפסיק להיות כל כך אמיץ עד כדי כך שאתה טיפש" אמר דרור בכעס מדאגה.
"מבטיח" הסכמתי בליל ברירה.
"אני ישאר בינתיים בארץ, עד שאני ירגיש שאני יכול לעזוב אותך" אמר מורדכי.
"אתה יכול ללכת כבר עכשיו"העלבתי את מורדכי אבי מכעס.
"הפעם אני לא יעזוב אותך, אני לא יעזוב אתכם" אמר שדרור בהה בו. הוסיף"גם אם לא תירצה אותי ולא משנה מה אני הפעם נישאר" הראה מורדכי שאני חשוב לו, והניח את ידו על לבו כסימן לשבועה שהוא נשאר.
"בסדר" אמרתי.

-סוף זיכרון-

-דורית-
"הוא לא מדבר אם אף אחד כבר כמעט שנה שלמה, הוא מסתגר בתוך הדירה שלו, אני כבר לא מצליחה לראות אותו, תגרום לו לראות אותי דרור, אני מבקשת" התחננתי.
"אני ילך לנסות לדבר איתו מחר בבוקר, חוץ מזה הוא גם עסוק בגלל הצבא, את יודעת" ניסה דרור לגונן על דני.
"אל תמציא לי שטויות" כעסתי. הוספתי"הוא היה אמור לעשות תפקיד חשוב בצבא, אבל הוא ויתר על התפקיד כי הוא לא רצה לעשות אותו בלי בני, הוא לא עושה משהו מיוחד, הוא חוזר בצהריים וממלא את עצמו באלכוהול כמו טיפש" כעסתי.
"אני יסדר את זה" הבטיח דרור.
"אני מתגעגעת אליו" פרצתי בבכי, ומיהרתי להיכנס אל חדרי.
לגם דרור שלוק מכוס המים בכדי להירגע.

-דני-
התחלתי לישון שינה עמוקה.

-חלום-
שוכב בני בעיניים עצומות מדמם בליבו.
"בני בבקשה תתעורר, אני מתחנן בני אל תמות" התחננתי בבכי למרות שזה לא יעזור.
נראה דרור המום ומבוהל.
"בבקשה ממך…" אחזתי בכתפו. המשכתי"אל תמות."
אני עומד על רגלי. הצלף פתאום נעמד מולי. לפתע בלי שאני שם לב אקדח מונח בידי.
"אתה חייב להרוג אותי, רק ככה לא ישרוף לך מבפנים, רק ככה תוכל לישון ברוגע" אומר הצלף.
אני מכוון את האקדח אליו.
"אבל אתה לא יכול לירות בי, כי אפילו על החבר שלך לא הצלחת להגן" אומר הצלף בהתגרות.
"אני יכול" צעקתי.
"תוכיח" זלזל הצלף.
כיוונתי את אקדחי לכיוונו. לפתע האקדח נעלם מידי.
"אמרתי לך שאתה חלש" התחיל הצלף לצחוק ללא הפסקה. החל הצלף להתקרב אלי. התחלתי ללכת אחורה בפחד.
"תתרחק ממני" אמרתי מפוחד, והלכתי במהירות אחורה.
"דני" שמעתי מישהו קורא בקולי.

-סוף חלום-
התעוררתי מהחלום. שמעתי את דרור קורא בשמי מספר פעמים ודופק בדלת בחוזקה ומצלצל בפעמון בלי הפסקה.
הרגשתי כאב ראש חזק.
"רגע" התאמתי לומר.
קמתי מהספה אל הדלת. פתחתי את הדלת. הסתכלתי בעינית הדלת. ראיתי את דרור עומד בפתח הדלת בכעס. פתחתי את הדלת.
"בוקר טוב" אמרתי מתעלם מהכעס של דרור.
"אני רואה ששוב פעם שתית" אמר דרור שראה חצי מבקבוק האלכוהול ריק.
"אם באת להטיף לי אז תעוף מפה" אמרתי עצבני.
"זה החיים שאתה רוצה? אתה עושה בעיות בצבא, הורג את עצמך לאט-לאט מהאלכוהול, הדירה שלך נראית הרוסה, אפילו מקקים לא יתקרבו לפה" הטיף דרור בכעס.
"לך מפה" אמרתי בקול פוקד והצבעתי על הדלת.
התיישב דרור על הספה רגוע יותר ושאל ברוגע"זה החיים שאתה רוצה לבנות לעצמך?"
"אין לי חיים בלי בני" השבתי.
"אני ידוע שקשה לך מאוד ואני מנסה להבין ולכבד את הסבל שלך, אבל…" חשש דרור להמשיך את המשפט. "אבל עברה שנה והמצב שלך הופך ליותר ויותר גרוע, אתה צריך למצוא דרך להרים את עצמך מהבוץ שאתה שוקע בו" אמר דרור בקול דואג. הוסיף"אפילו הדירה שאתה שוכר, זה אבא משלם…כאילו מורדכי שוכר לך ואתה אפילו לא מדבר איתו, לא שומר איתו על קשר, במקום להודות לו" כעס דרור.
"אני לא ימשיך ככה" אמרתי.
"מה זאת אומרת?" שאל דרור בחוסר הבנה.
"מהיום…אני לא ישקע בבוץ" אמרתי.
"באמת?" שאל דרור בשמחה.
"כן, מצאתי דרך איך לא לשקוע" אמרתי.
קמתי מהספה אל הארון. הורדתי את חולצתי. זרקתי את החולצה על השולחן. פתחתי את הארון.
"איזה דרך?" שאל דרור בהתעניינות ופרש את ידיו לצדדים.
לבשתי את חולצתי ואמרתי"אני יפר את ההבטחה שלי."
"על מה אתה מדבר?" שאל בני בקול לחוץ, וקם מהכורסא.
"אני…" התחלתי להסביר.
"שלא תעז להגיד לי, שאתה הולך למצוא את הצלף ההוא" קיווה דרור לא לשמוע את המשפט הזה.
"זה מה שאני הולך לעשות, אני יסדר פה כמה דברים קודם, אבל זה מה שאני הולך לעשות" אמרתי בביטחון.
"אתה לא הולך לעשות את זה" נהם דרור."הבנת?" שאל בצעקה שהצליחה להלחיץ אותי.
הסתכלתי עליו במבט המום.
"אני לא יכול לאבד אותך" התנשפ דרור מהצעקה החזקה.
"אתה יודע בכלל מה אני עובר?" שאלתי בקול מאשים.
"אני מבין את התסכול שלך, אבל זאת לא הדרך הנכונה" כעס דרור.
"הכי קל להגיד מילים , אבל החוכמה היא שתהיה להם משמעות …" רמזתי שדרור אינו מבין מה מצבי.
"למה אתה מתכוון?" שאל דרור.
"אתה יודע מה אני חולם כל לילה?" שאלתי שאלה שדרור לא יודע.
"זה לא משנה מה אתה…" התחיל דרור לדבר.
"כל לילה אני חולם, שהצלף הזה עומד מולי ושאני לא מצליח לירות בו, כל שנייה שעוברת אני מרגיש יותר גרוע שאני לא עושה כלום, אני לא יכול להירדם, שורף לי מבפנים, פה" הצבעתי על הלב שלי. המשכתי להסביר מה מצבי" רק ככה אני יעצור את כל הכאב שבתוכי, אני יצליח להיפטר מהסבל שאני מרגיש" הסברתי ועיניי דמעו.
"יש דרכים אחרות" ניסה דרור להציע אופציות אחרות.
"זה כבר סגור דרור, סידרתי הכל, גם את הצבא, אני נוסע מחר" הודעתי.
"ומה תהרוס לעצמך את החיים? תהפוך להיות הדבר הכי גרוע שיש? אני מפחד להגיד את המילה הזאת" ניסה דרור לגרום לי להבין שזאת טעות.
"אני לא יהפוך להיות רוצח, אבל אני כן יגרום לו להתחרט, אני יכניס אותו לכלא משלו, אני לא יודע איזה כלא אני יגרום לו, אולי לשבור לו אצבע-אצבע שלא רק שהוא לא יוכל להחזיק רובה, הוא לא יצליח אפילו להאכיל את עצמו, לא יודע, עוד לא החלטתי" אמרתי בפרצוף כועס. הוספתי"אבל מה שאני יודע זה…שאני יראה אותו, אני יביט בו ויגרום לו לשלם על מה שהוא עשה, אני יגרום לזה שהוא גם יסבול כמוני, וגם לא יוכל לפגוע באף אחד עוד, אני יעשה את זה בדרך שלי" טפחתי על ליבי.
"לא משנה מה אני יגיד, אתה לא תוותר נכון?" ידע דרור את התשובה.
"לא" הנהנתי בראשי לשלילה.
"אז…תן לי לפחות לבוא איתך, אני לא יוכל להירדם שאני לא ידע מה קורה איתך" אמר דרור.
"ממש לא" סירבתי.
"לא שואל אותך, אני קונה כרטיס למחר ובא" אמר דרור.
"דרור, אל תאריך אתה לא בא, ואל תעצבן אותי" סימנתי אם ידי שאני כועס.
"אוקי, מתאים לי לטייל שוב פעם בניו יורק" אמר דרור בציניות.
"בסדר" הסכמתי. "תבוא איתי, אבל אתה לא תתערב לי בכלום" אמרתי.
"כל כך מהר אתה מסכים?" שאל דרור במבט חושד.
"אתה במלא תבוא מחר ולא תעזוב אותי, אז אני מסכים" הסכמתי.
"מעולה" שמח דרור. לחש "רק תבטיח לי דבר אחד, שיגיע הרגע שאתה תעמוד מולו, תבחר בנחמה ולא ברוע או נקמה."
"בסדר" הסכמתי.
"ממש מוזר" חייך דרור.

-דני-
הערב הגיע. כבר הייתי בתוך המטוס. שיקרתי לדרור שאני נוסע מחר. התקשרתי לומר לו. התקשרתי אליו. הוא ענה. השיחה התנהלה כך:
דרור: איפה אתה דני? אני לא מוצא אותך בבית שלך.
דני: אני לא בבית.
דרור: איפה אתה?
דני: אני במטוס לניו יורק.
דרור: על מה אתה מדבר?!
דני: אני נוסע לבד. מצטער שנאלצתי לשקר לך.
דרור: דני אתה…
דני: אני לא אתן לאף אחד יותר להיפגע, מעכשיו אני יעשה את הכל לבד.
דרור: רימית אותי דני, הטעית אותי בכווה.
דני: לא הייתה לי ברירה, אני מצטער.
דרור: אתה באמת נוסע לניו יורק, או שגם בזה אתה מטעה אותי?
דני: אני לא אתן לאף אחד להסתכן יותר. אני מנתק, המטוס עומד להמריא.
ניתקתי את השיחה.