"רופא" בחסד

נכנסתי לבית חולים ידיי רעדו ,ניגבתי את הזיעה הקרה מהמצח והלכתי במסדרון.הרופא התקרב אלי והלחץ גבר ,דפיקות הלב הפכו מהירים יותר מצעד לצעד עד לרגע שעמדתי מולו והוא פנה אליי \\\"אני מצטער אבל..\\\" , ,\\\" לא!לא!לא\\\" נפלתי אל הברכיים והדמעות נפלו מפני ופשוט לא הפסקתי התחלתי לצרוח בחוזקה בזמן שהרופא ניסה להרגע אותי אני הרגשתי כאב חד בחזה והכל היה מטושטש מדמעות אני הבנתי מה קרה עוד לפני שהוא סיים את המשפט הבנתי,הבת שלי מתה. הייתי איתה חודשים בבית חולים ישבתי לידה וראיתי אותה סובלת ונשברתי כל פעם מחדש שראיתי את הכאב בעינייה ואני הצלחתי רק להתנחם בזה שהיא כבר לא סובלת יותר ואני מקווה שאף אחד יותר לא יהיה צריך לסבול ככה ,תפסתי עט מכיסו של הרופא ורצתי אל חדר בתוך המחלקה עמדתי מול חולה שגם הוא סבל כמו שהבת שלי סבלה אני ניסיתי לעזור לו ,שיפסיק לסבול אבל הם עצרו אותי .לאחר שבוע השופט קבע שאני אשלח לבית חולים לחולים בנפש אבל לא הבנתי למה רק רציתי לעזור לאותו האיש ,כל יום הייתי צועק מהחדר \\\"הם סובלים ואתם לא רואים\\\". ישבתי על המיטה הקשה והסתכלתי על תמונה של הבת שלי ,עינייה היו כחולות ושיערה חום חיוכה היה גדול ותמים אני ראיתי תמיד את אמא שלה בה ,שאמא שלה עזבה זה היה רק אני והיא ושהתגלתה המחלה אני כמעט נשברתי אני זוכר שהיא באה אליי וחייכה ,אמרה שהיא בסדר אני זוכר שצחקתי בעודי מתאפק לא לבכות מולה כדאי שתראה שאבא שלה חזק ולא נשבר ,היא אף לא נשברה ותמיד הייתה אופטימית ,אני הכנסתי את התמונה לכיס והלכתי לחדר השירותים תפסתי את מברשת השיניים והתחלתי לשפשף אןתה כנגד הרצפה ,יום יום עד שהפכה לחדה ,שמתי אותה בשרוול החולצה ,עשיתי את עצמי חולה והתקדמתי אל עבר המרפאה שהייתה קרובה ליציאה התקרבתי לאחד השומרים ועשיתי כאילו אני עומד להקיא,הוא התכופף אליי ושאל אם אני בסדר שלפתי את המברשת מהשרווול ודקרתי אותו ברגלו והחלתי לרוץ ,אני לא יודע כמה רצתי אבל הייתי חייב בשבילה ,בשביל שלא יהו עוד מקרים כאלה .לבסוף עצרתי מתנשף בסמטה ברחוב לא רחוק מביתי ,נכנסתי לבית ראיתי את כל התמונות סביבי שלי ושלה וזה שיגע אותי ,הראש עמד להתפוצץ והכל כל כך כאב בפנים,גררתי את רגלי למעלה להחליף את בגדי ושבאתי לצאת מהבית שמתי בגרב של הנעל סכין ונסעתי אל בית החולים . עמדתי מול בית החולים ועמדתי להכנס. שוב זכרונות של הליכה במסדרון שלי ושלה לעוד טיפול שלא יעזור ,שוב זיכרון שלה בוכה שכואב לה ,כיווצתי את יידי לאגרופים ונכנסתי לתוך בית החולים ולמזלי האבטחה הייתה גרועה כך שלא מצאו את הסכין שהייתה בגרב שלי .הלכתי במסדרון ונכנסתי לחדר של מטופל ,נעלתי את הדלת והזזתי את הוילון ,לקחתי כסא וישבתי מולו
\\\"איך אתה מרגיש?\\\"
פניתי אליו בלחישה
\\\"מי אתה?\\\", ענה לי ששיעול הפריע לו באמצע המשפט \\\"אני רק מישהו שדואג\\\" עניתי בחיבה
הוא הסתכל אליי וחייכתי אליו והוא אמר לי \\\"כואב,כמו תמיד\\\" , כמו תמיד, זה בלתי נתפס שבן אדם אומר על כאב כמו תמיד ,קמתי וישבתי לידו שמי את ידי על הפה שלו ושלפתי את הסכין ובעדינות חתכתי את גרונו ,אני עזרתי לו אני הפסקתי את הסבל היומי שעבר .הייתי חייב להסתלק מהמקום ,שטפתי את הסכין בכיור ודחפתי אותו אל תוך הגרב אני יצאתי מהחדר כאילו הכל בסדר והמשכתי .
ראיתי חדר פתוח למחצה ,היה שם מישהי מבוגרת משתעלת נורא חזק ,היה נראה לה כואב הייתי חייב לעשות משהו ,נכנסתי לחדר ונעלתי אותו מאחוריי
\\\"אני באתי לעזור לך\\\" אמרתי לה בעודי מתקרב אל המיטה שלה
\\\"אתה הרופא?\\\" היא פנתה אליי בקול חלש וכואב
\\\"אפשר להגיד…כן ..אני הרופא\\\" עניתי לה והסתכלתי על עינייה העצובות ומלאות בסבל
\\\"נורא כואב לי הרופא\\\" היא אמרה לי
\\\" בשביל זה אני פה\\\" עניתי לה בזמן שמתי את ידי על הפה שלה ושלפתי את הסכין, העיניים שלה היו מבוהלות וניסיתי להרגיע אותה ואמרתי שעוד מעט יהיה בסדר ,חתכתי את צווארה ואחרי כמה שניות גופה שכב על המיטה חסר חיים ובלי סבל יותר ,מוות מהיר ולא כואב ,כיסיתי את עינייה ושמתי על גופתה הקרה את השמיכה שהייתה על המיטה. אני שמעתי אנשים מדברים בינהם והייתי חייב לברוח הכנסתי את הסכין המרוחה בדם בתוך הגרב ואת הגרב כיסיתי עם הקצה של המכנס הארוך שלבשתי יצאתי מהחדר במהירות והתרחקתי ממנו כמה שיכולתי ,המשכתי במסדרון ושמעתי אדם צועק מכאב הסתכלתי על כניסת החדר ואף אחד לא בא לעזור לו נכנסתי לא החדר ונעלתי את הדלת ,ישבתי אל המיטה שלו ושאלתי מה קרה ,\\\" אתה הרופא?\\\" הוא פנה אליי \\\" כן,אני הרופא\\\"
עניתי לו בתקווה שיאמין , \\\" אני סובל \\\" , המשפט שהוא אמר הכאיב לי בפנים ,נזכרתי בבת שלי שאמרה לי כמה היא סובלת ודמעות יצאו מעיניי באופן בלתי נשלט
\\\"אתה בסדר?\\\" הוא שאל
שלפתי את הסכין מהגרב ועניתי לו \\\"אני מצטער אני צריך להרוג אותך\\\" הוא לא היה נראה מפוחד הוא היה נראה בסדר עם זה וכל מה שהוא עשה זה רק לשאול למה
\\\"למה?כי אני צריך לעזור לך ,שתרגיש טוב יותר כמו שהייתי צריך לעזור לה\\\" אמרתי בלי להתאפק
\\\"לה?\\\" הוא שאל בסקרנות ,\\\"הבת שלי ,היא מתה סובלת ,היא לא הייתה צריכה לסבול!ולא למות!\\\"
הרמתי את קולי בטעות , \\\"אתה לא צריך להרוג אף אחד בגלל זה ולכל אחד יש את הבחירה אם למות או לא \\\" אמר כאילו יכל להבין אותי
\\\"אני רק רציתי לעזור..\\\" משהו בפנים הבין שרצחתי אנשים תמימים שלא עשו דבר ,נשברתי.
יצאתי בסערה מהחדר והפלתי את הסכין על הרצפה. רצתיי החוצה מבית החולים נסעתי אל הבית ,נכנסתי בסערה והתחלתי לחפש במגירות \\\"מצאתי!\\\"
הכנסתי את הדיסק ועל המסך הוקרן היום הולדת האחרונה של הבת שלי שהייתה בבית החולים ,ראיתי אותה מחייכת ואוכלת עוגה, ראיתי אותנו ביחד .הסתכלתי על הקלטת ולא הזזתי את עיניי לשנייה ממנה ואמרתי לעצמי שדמעות וכאב בלב לא מפסיקים להגיע \\\" אוי בת שלי, אני כל כך מצטער שנתתי לך לסבול ,שנתתי לך ללכת אני מצטער שלא הצלחתי לתקן הכל ולעזור לאנשים ,אני מצטער בת שלי…\\\"
לקחתי את האקדח הכנסתי אותו לפה שלי והרגשתי את הקור עובר בכל הגוף ועם דמעה בעין לחצתי על ההדק.