שלושים- אחרי הסוף: פרק 3

פרק 3: נשימה
ההליכה הייתה ארוכה, הם חלפו בין עשרות דיונות של חול, ארץ החול השתרעה למרחקים עצומים, כל צעד שלהם הוחלף בעוד 2. הנערה הייתה במצב גורע מאוד, אלוהים. גרוע זה לא מצב מתאים, גוססת. אחרי הליכה ממושכת והרבה מאוד תלאות בדרכם הנער עצר. הנערה עצרה בצעד יהיר מאחורי, שניהם הסתכלו על השממה. "מה קרה?" שאלה הנערה בקול צרוד, היא השתעלה קצרות אחרי המשפט, הוא לקח ממנה אנרגיה שמילא חסרה לה. "לעזאזל אני חייב להגיד לך, זה מטורף. אנחנו עדיין בני אדם למען השם!, קוראים לי קולין פלאן." היא הסתכלה עליי קצרות. "למה? אני לא רוצה להיקשר בשום קשר. עם תמות אני ימצא את עצמי מתאבלת על טיפשותי כמו שאר האנשים שאיבדתי." קולין הרגיש גוש בגרונו, "אני מצטער" הנערה נעצה בו מבט זדוני "על, אני לא צריכה את הסליחות שלך" אחרי המשפט הזה היא התמוטטה, גופה פגע בחול החם בצליל חבטה מזוויע. "או אלוהים". הנער צנח על הרצפה, ליבה לא פעם. הוא שפך מים קרים על פניה, עדיין שום קולות דפיקה "על תעשי לי את זה!" הנער צרח לאוויר. הוא לא רצה להיות לבד, עדיף להיות עם אישה ששנאה אותו על להיות לבד, "אני מצטער" קולין אמר, הוא הצמיד את פיו לפיה. שפתיה היו חמות באופן מוזר, הוא נשם ודפק אל החזה שלה, אין תגובה, הוא ביצע את הפעולה הזו פעם נוספת ודפק עם אגרופו בחזה שלה, הבחורה השתעלה. קולין חבט בה עוד פעם, היא כמה על ברכיה ובעטה בקולין, קולין על הרצפה והרגיש רטיבות באזור סנטרו, הוא דימם. הנערה השתעלה, "מטורף אחד! שלא תעיז להצמיד את הפה המלוכלך שלך לשלי!, חצוף! " היא צעקה. קולין ירק דם, "הצלתי אותך" הנערה הסמיקה אך מיהרה להסתיר "לא אכפת לי, אידיוט" קולין השתהה ומישש את סנטרו "תודה על הבעיטה דרך אגב" הוא ציין, הנערה עזרה לו לקום. קולין הציעה לה מים, היא היססה בהתחלה "קדימה אני לא מנסה להרעיל אותך" הנער אמר בחיוך קל והיא הסכימה. היא שתתה את המים ונתנה לקולין לגימה קטנה, כשהערב בה קולין החליט להקים אש. הם אספו צמחים יבשים ובעזרת המצית שקולין נשא איתו הם הדליקו מדורה קטנה, קולין בישל ירקות והנערה ישבה על החול הקר, מסתכלת על המצית. המצית הייתה מתכתית וירקרקה מחלודה, היא עברה במשפחה של קולין, או לפחות מה שנשאר מהמשפחה שלו, איור של לטאה היה מצויר עליה, עבודה של נפח מומחה, "היא יפיפייה" הנערה ציינה, "תודה" אמר קולין. קולין לקח את אקדחו וטען אותו. "אני ישמור ראשון, את צריכה לישון" הנערה הודתה לו וצנחה על החול הקר והתחילה להירדם. "אי אפשר לדעת עם קשרד מזו$% יקפוץ עליך, אז שנינו נמות. קולין חשב על הנערה, ולא ידע שמאחורי הדיונה שמתחתיה הם שכבו נמצאו כנופית שודדים.