מר ג'ונסון
לקחתי עוד פעם את התיקיה והסתכלתי עלייה ורק נזכרתי מחדש מה קרה. אני זוכר את היום ההוא לפני 16 שנה. הסיפור שלא עוזב אותי אני זוכר… מר ג'ונסון נכנס לכיתה שלי ח' 3 ואני עמדתי מולו כמו בול עץ עם שאר הילדים, הייתי ילד טוב לא עשיתי שטויות בדרך כלל, רוב הפעמים הוא תמיד היה מכה בי במשהו כשהייתי שקוע במחשבותי. תמיד רציתי לברוח מהפנמיה אבל לא היה לי לאן רק לסבתא שלי בבית אבות ולכן לא הייתה לי ברירה אלה להישאר בפנמיה.מר ג'ונסון…. הוא מחליא אותי… הוא התנהג אלינו זוועה היו עליו המון שמעות מרעישות שמועות אומרות שהוא רוצח אנשים כדאי לקבל כסף… אף פעם לא האמנתי לזה. הוא הצליף בראשי עם העיתון המגולגל שהיה בידו והוציא אותי ממחשבותי.
"עוד פעם חושב בעקיץ תומס? תתביש… אינך מקשיב לי בגרוש נכון?" מר ג'ונסון צעק.
"אתה טועה!" צעקתי בחזרה. תימון חבר שלי אחז בכתפי וסימן לי להפסיק. היה צלצול ומר ג'ונסון צעק לנו:
"נגמר השיעור, להרים כיסאות בבקשה!" הרמנו כיסאות ויצאנו מהכיתה.
"למה?" תימון שאל אותי.
"למה מה?"
"למה את בכוונה עונה לו? מה שיצליף בכך עוד פעם?"
"זה לא הכוונה שלי, אני פשוט לא מוכן לשבת בשקט שהוא עושה לנו את הדברים האלה…" עניתי לתימון אבל לרגע שנינו שמענו משהיא רצה אלינו והסתובבנו אחורה זו הייתי אלה ילדה נחמדה כזאתי אבל מפונקת…
"מה אתם עושים?" היא שאלה.
"סתם מדברים על מר ג'ונסון…." תימון אמר.
"בדיוק הפסקנו לדבר עליו" הסתכלתי עליו ורמזתי לו להפסיק. שמענו שהוא עובר לידנו. שלושתינו מהר נשאנו על הלוקרים וחיכנו אילו חייכך מאוזן לאוזן. הוא דיבר בטלפון.
"תסדר לי את זה ולא אכפת לי איך! שיגיע אלי למשרד ואני כבר אטפל בוא…" מר ג'ונסון אמר משיחת הטלפון סמנתי לאלה ותימון שיבואו איתי. הלכנו לכיוונו וצוטתנו לשיחה.
"כן רונלד יש לי את כול מה שצריך. החלאה הזאתי שאני אתפוס אותו…. אני….. טוב בסדר שמעתי רונלד פשוט תביא אותו בלי שום חפצים עליו ותבוא גם אתה" שלושתינו היינו המומים. עם הוא באמת רוצח? נורא פחדתי אני מודה… הוא הלך למשרד שלו וסגר אחריו את הדלת ראינו שמדלת הכניסה נכנסו שני אנשים אבל אחד מהם היה מאחורי השני וממש צמוד אליוהם הלכו לכיוון המשרד של מר ג'ונסון הם הסתובבו לפניה שמובילה לחדרו וראינו את זה…. ראינו שהאיש שמאחור מחזיק אקדח צמוד לגב של השני. הם נכנסו למשרד. היינו רגע לפני הפנייה לחדרו והתחלנו ללחוש.
"בואו נדווח למשהו!" אלה לחשה.
"נראה לך?? הם יפרקו אותנו לחתיכות!" תימון לחש לה
"טוב חכו תנו לי לשמוע את השיחה טוב?" אמרתי
"בסדר, בסדר.." שניהם ענו. התחלתי לשמוע את השיחה דרך הדלת של חדרו של מר ג'ונסון.
"נו נו נו… רוג'ר קלק… מה הפעם?" שמעתי את מר ג'ונסון אומר… ושמעתי שהוא נותן לו מכה ונבהלתי
"אתה לא תספר על התקרית שלנו אתמול נכון?" שמעתי את מר ג'ונסון.
"יופי יופי…. העברת לי את הכספים?… כן? יופי….יופי"
רצתי מהמקום מחוץ לפנמיה לחצר וישבתי על הדשא.
"למה ברחת? יכולת לחכות לנו לפחות!" אלה אמרה תוך כדאי שהתנשפה. קמתי מהמקום והקשבתי לאלה ואמרתי.
"לתחנת המשטרה…. עכשיו!" אמרתי.
"לא… הם ירצחו אותנו!" תימון אמר לי.
"אז על תבוא עם אתה לא בטוח! בואי אלה…" אמרתי והלכנו לאורך הרחוב.
"טוב אני בא אני בא רק חכו לי!!" תימון אמר ורצנו לתחנת המשטרה.
הגענו לשם ופקידה מעצבנת ניסתה לדחות אותנו.
"ילדים תשמעו… יש לנו נושעים הרבה יותר חשובים מאיזה מורה שאתם לא אוהבים ורוצים להוציא אותו אשם…. נראה לכם שאתם הראשונים שבאים אלי ככה?" הפקידה אמרה.
סרבתי ללכת ואמרתי:
"תשמעי את תיתני לנו לעבור עכשיו זה עניין דחוף!!" צרחתי ודפקתי לה על השולחן. כל הלקוחות הסתכלו ורק אלה מנופפת לכולם.
"בנות…." תימון אמר בזמן שדיברתי עם הפקידה…. "ברגע הכי קטן שאת יכולה להכניס פוזה את תעשי את זה נכון?" הוא המשיך בזמן שדיברתי.
"אתה מגזים!" היא אמרה והם התחילו להתווכח.
"שתקו שנייה!!" צרחתי להם… "בבקשה… אפשר לדבר עם מפקד המשטרה?" אמרתי לפקידה. היא נכנעה ואמרה "בואו איתי" הפקידה לקחה אותנו לחדר של מפקד המשטרה. סיפרנו לו את מה שראינו והוא רשם את הכול. הוא לקח מחשיר קשר ואמר לנידות להקיף את הפנמיה.
"טוב בואו איתי" מפקד המשטרה אמר והכניס אותנו לניידת יחד איתו ונסענו לפנמייה ראינו באופק ילדים צורחים. ראינו שתפסו גם רק שני אנשים… האחד שהוא חף מפשע והשני זה רונלד הזה ורק מר ג'ונסון לא היה שם הוא נמלט מהמקום… יצאנו מהניידת ומפקד המשטרה דיבר עם אחד השוטרים ופנה חזרה אלינו.
"צדקתם… כול הכבוד… אבל דבר אחד לא מצאנו… את מר ג'ונסון" מפקד המשטרה אמר.
מהר סגרתי את התקייה והחזרתי אותה למגירה… קמתי מהכיסא לחכתי את הכובע מהשולחן ויצאתי מהמשרד ורק חשבתי שהיום אני שוטר… שוטר אחד שתקוע על תיק שרוצה לסגור על שעד היום לא מצאו את מר ג'ונסון…
תגובות (0)