תבוא אלי

הוא לקח ממני את הכל, את אבא את אמא את כל מה שהכרתי בתור משפחה, נותרתי לבדי יתום קטן שנתון לחסדי הדודים שלו, חשבתי שהוא יום אחד יבוא לקחת אותי, ויום אחד הוא יאחד אותי עם ההורים שלי, בשבילי הוא היה הדבר הרע ביותר כל פעם ששמעתי שהוא לקח מישהו אחר פחדתי שיום אחד הוא יבוא אלי, והוא באמת הגיע, זה היה לילה גשום ישנתי לבד, למרות שבכיתי לדודה שלי לא לעזוב אותי לבד, ואז הבזיק ברק מלווה ברעם מתגלגל, הוא הופיע בחדר בשניה הדמות השחורה שלו נראתה לשניה כשברק שני הבזיק, ״אתה.״ אמרתי בקול מפוחד, היא לא ענה ורק הביט בי, ״אתה באתה עכשיו לקחת אותי?״ שאלתי, כשהדלקתי את מנורת הלילה שלי, הוא לא ענה ידיו התעסקו במטריה השחורה שלו, פניו היו חיוורות ועיניו שקועות, ״אחרי שלקחת לי את אבא ואמא אתה באתה בשבילי?״ הוא הביט בי במבט כאוב וידעתי שיש לו תשובה ״למה אתה עושה את זה?״ שאלתי בכעס ״אתה נהנה להרוס חיים של אנשים?״ לפתע הוא נאנח הוא הביט בי ואמר ״אתה חושב שזה אני שעושה את כל זה?״ הינהנתי ידעתי שזה הוא שגורם לאובדן הכואב. ״אני לא נהנה ממה שאני עושה ילד.״ הוא אמר בקול כאוב ״אתה חושב שצחקתי כשאמרו לי לקחת את ההורים שלך? את. חושב שכל פעם שאני בא לאסוף חולה סופני בבית החולים אני מחייך?״ הוא חיכה לתשובה ממני אך כשזו מיאנה לבוא הוא המשיך ״מישהו תמיד אומר לי את מי לקחת ואת מי לא מהיום שבו נולדתי ציוו עלי לקחת אנשים, אתה חושב שנהנתי? אבל יש לי מישהו שמעביד אותי ולפעמים הוא רוצה אנשים טובים לידו, ואני זה שמביא לו אותם.״ הוא התקרב אל המיטה שלי ואני התכסתי השמיכה עד לפני, טיפשי לחשוב שזה יגן עלי מפניו, הוא התיישב על קצה המיטה שלי ולחש ״כולם שונאים אותי, אם זה אנשים שרואים אותי ברחוב או כלבים תועים שנובחים עלי, אפילו המים גועשים כשאני מתקרב אליהם, אני לא רצוי בשום מקום, וזה הקללה שלי, אני חלק בילתי נפרד מהאנושות אבל עדיין אנשים מסרבים לעכל את הנוכחות שלי.״ ריחמתי עליו ידעתי מה זה להיות שנוא, כולם היו תמיד מביטים בי ואומרים שאני הרגתי את ההורים שלי, ״נכון.״ הוא אמר הוא קרא את המחשבות שלי? ״כולם חושבים שמה שאני עושה זה באשמת מישהו, לפעמים זה האנשים הנכונים ולפעמים זה לא.״ הוא קם מהמיטה שלי ואמר בקול עצוב ״לא באתי לקחת אותך, אבל יום אחד אני כן, ככה זה אני תמיד אוסף אנשים.״ הוא פנה ללכת אבל אני אחזתי בשרוול החליפה הקפואה שלו ״רגע!״ אמרתי בקול הוא הביט בי במבט קפוא ״אם לא באתה לקחת אותי אז למה אתה פה?״
״כי אני ראיתי את הכאב שלך.״ הוא אמר ״ולא רציתי שתכעס עלי כמו כולם.״ ואז הוא נעלם באוויר, אני ראיתי אותו עוד הרבה פעמים, אבל הוא אף פעם לא בא לקחת אותי, ראיתי אותו כשיחקתי עם חברים שלי, הוא חייך אלי ואני אליו, אף אחד לא ראה אותו או ידע למי אני אומר שלום יפה, אבל דבר רחד כבר ידעתי היה לו חבר אחד. וזה אני.