תיק מספר 6334-המשך 10(פרק לפני אחרון)

ריק עשה סיבוב בתחנה,ולבסוף חזר
למשרד,עצבני ומתנשף.
סופי פנתה אל נעמה ושאלה:"הוא תמיד כזה?"
נעמה גלגלה עיניים ולחשה:"רק אם יש מישהו להרשים בעבודה חרוצה".
סופי צחקקה,וריק הסתובב מיד אליהן.
הן מיד פנו לעיסוקים אחרים,ובקול עצבני אמר:"יופי.
ממש יופי.חצי שנה הרוצח הסתובב חופשי ואתן מצחקקות.
אתן בכלל מבינות את חומרת המצב כאן?!"
הוא המשיך ללכת במעגלים במשרד,ואז שוטר נכנס למשרד ואמר:"טוב אז זה המצב.
בדקנו את הגופות.הגופה האחת שייכת לאדווארד קליני.הוא הופיע בתיאתרון"
"תן לי לנחש" אמר ריק כשהשוטר העביר לריק את התיק:"הוא היה במופעי בובות".
השוטר הנהן,והמשיך לדבר בזמן שריק פתח את התיק:"הגופה השנייה שייכת לרוצח
שנעלם לפני שבע שנים.הוא רצח כמה קורבנות,אבל יותר מזה לא ידוע עליו כלום".
"יכול ליהיות שהיה עליו מידע בתיק מספר 6334 המקורי?" שאלה נעמה את השוטר.
"אנחנו עדיין לא פסלנו את האפשרות הזאת.ועוד משהו" אמר השוטר.ריק הרים מבט לעבר השוטר.
"הבית היה שייך לאליוט דרקנין".
"אני יודע" אמר ריק והמשיך לדפדף בתיק.
השוטר יצא,וריק ראה את המבטים ההמומים על פניהן של סופי ונעמה.
"מה,לא הזכרתי את זה?" שאל ריק בפליאה."לא,כנראה שהיית עסוק בלהתחיל עם סופי" אמרה נעמה.
ריק נאנח,,ואמר:"במטבח היו כמה תמונות.ראיתי שבכולן מופיע אליוט.חוץ מזה,נכנסתי לחדר
אורחים שהיה בבית.בהחלט היה נראה שמישהוא גר שם בזמן האחרון.שם מצאתי מכתבים שמיועדים לאליוט".
נעמה קמה,ויצאה מהמשרד.סופי נשארה שם,ושאלה:"אפשר להציץ בתיק?"
ריק מסר לה את התיק,ויצא אחרי נעמה."הכל בסדר?" שאל כשהגיע אליה.
"אני לא יכולה להזכר בזה" אמרה בקול בכי."זה היה מגעיל כל כך" אמרה והתחילה לבכות.
ריק ניסה לנחם אותה,כשהם קיבלו טלפון במשרד.
"בואי.אולי מישהו מוסר לנו מידע" אמר ונכנס.
"הלו?" שאל בזמן שנעמה נכנסה לחדר וסופי דפדפה בתיק.
"תקשיב טוב" אמר קול כבד.נשמעו הרבה התנשפויות כבדות.
"אתה יודע מאיפה אני מדבר.שמעתי שבזכותך חוזרים לחפש אותי" אמר הקול.
ריק היה רגוע לחלוטין,והרוצח אמר:"נשארו יומיים עד שאני אגיע למטרה המיוחדת שלי.אל תענה לי כדי שהן לא יפריעו לנו".ריק הביט בבנות שישבו על הספה במשרד ודפדפו בתיק.
"אני אפגוש אותך הלילה ב11:00 ליד לוקטאון.אל תאחר,ותבוא לבד.אני יכול להבטיח לך שזה לא תכסיס.שם אנחנו כבר נעמוד אחד מול השני,מה אתה אומר?"
ריק חרק שיניים,ואמר:"בסדר פרנקלין.רק אל תאחר" וניתק את הטלפון.
"מי זה היה?" שאלה נעמה.ריק חייך ואמר:"זה רק דוד שלי פרנקלין.הפלאפון שלי היה מכובה והוא רוצה לבוא אליי לביקור הערב.טוב,כבר די מאוחר בשבילי,אני אחזור לסדר קצת את הבית.נתראה מחר" אמר ויצא מהמשרד.
נעמה וסופי חייכו לו לשלום,וחזרו להביט בתיק שמפרט את כל מה שידוע על הרוצח,מפעיל הבובות והרוצח השני.
ריק חזר הבייתה,והתניע את המכונית.השעה הייתה 4:00 בצהריים.מרחק הנסיעה משם ללוקטאון זה נסיעה של 6 שעות.הוא התחיל לנסוע.

10:44 בלילה.ריק הגיע ללוקטאון.הוא היה בכניסה לעיירה.הוא יצא מהמכונית,ושלף אקדחים כדי לבדוק אותם.
ריק חיכה ליד המכונית.הוא הציץ בשעון היד-השעה הייתה כבר 2:00 בלילה.
הוא קיבל שיחת פלאפון,וענה:"הלו?"
התנשפויות כבדות.זה היה הרוצח."אז,לשותפה שלך קוראים נעמה נכון?"
שאל וצחק צחוק כבד."שלא תעז" אמר ריק.הרוצח ענה לו בשקט:"שששש.אני בכניסה אליה.
חבל שלא תספיק להגיע,הא?" אותו צחוק נשמע שוב,חלש יותר.
ריק נכנס והתניע.הוא חייב להספיק להגיע.
נעמה שמעה שמישהו דופק על הדלת שלה.היא התקרבה לדלת,ופתחה אותה.
"סופי!" קראה נעמה וחיבקה אותה.סופי חייכה,ושלפה סכין מכיסה.