הגדת פסח אישית – מכת בכורות

"זהו מכתב קצת זועם, אבא ואמא, אחרי הכל, אתם אמורים לסלוח לי בכל מחיר, גם אם אגיד את הדברים בצורה לא יפה, וגם אם קצת אנבל את הפה. אתם תאהבו אותי תמיד, ולכן אני לא פוחד להגיד לכם שאני כועס עליכם. נכון, אז אני הבן החמישי שלכם, ונכון, שיש לפניי אחד שהוא ספורטאי מוכשר, ואחת מוזיקאית, ואחד שפשוט מעולה בלימודים, ועוד אחד עם כישרון טכנולוגי, ואני החמישי, שלא יכול לחדש שום דבר. כבר הייתה זוכה בתחרות כישרונות, כבר זוכה בתעודת המצטיין של השכבה, כלומר, לא משנה מה, התעודה שאקבל כבר הייתה אצלכם. זאת אפליה לכל דבר, אמא ואבא, למה אני מופלה לטובת האחים שלי? אני לא מספיק טוב בשבילכם? אפשר לחשוב שאחי הבכור, הוא משהו, או אחותי משהו. אני לא טוב יותר משניהם? אתם אפילו לא טורחים לבדוק. אני אומר לכם בכנות, האחים הגדולים שלי, כולם פשוט מכת בכורות, כל הזמן רק הציקו לי, או השוויצי בפניי ביכולות שלהם, לא שלי אין, פשוט כל אחד שלי יהיה, כבר שייך לאחד מהם. אמא ואבא, אחרי שאני האחרון שנשאר בבית, הגיע הזמן שאני אגיד את זה ככה – תתייחסו אלי בצורה חיובית.
באהבה – אני. מעניין אותי לדעת אם אתם בכלל זוכרים את השם שלי."