הגדת פסח אישית – שחין

כאשר אומרים לי "מכת שחין", אני מדמיין גברים, ילדים, ונשים בלי חולצות, צורחים, בוכים, וממששים אבעבועות רוח, בזמן שאיזו גברת, עם מטפחת, ושמלה כחולה עם פרחים לבנים, שאיכשהו לא נפגעה מהמחלה, יושבת על כיסא נדנדה, סורגת לה גרביים מצמר ירוק, והיא מסתכלת אליהם ואומרת בקול לבבי מעצבן "לא לגרד."
והילדים מסתתרים מאחורי עץ ומגרדים, והסבתא אומרת להם "אם לא תתגרדו תקבלו פרס.", ובינתיים, כל בני ישראל, עוצרים מעבודתם הקשה בפרך, וצוחקים על כל אחד ואחד מהמצרים האומללים, שנאלצים לשלם את המחיר בגלל שהמלך שלהם עושה מה שבראש שלו. למען האמת, זה קצת מזכיר לי דברים מהווה. ממשלת ישראל, שכל כך מעודדת תקיפה באיראן, בזמן שהדעות בציבור חלוקות, אבל האוזניים שלהם אטומות, ואם נתקוף, ונכשל, כולנו נשב ונשלם את המחיר, ואז המצרים יבואו לצחוק עלינו, בזמן שאנחנו יושבים במקלטים, אבל הסבתא עם המטפחת תהיה חסרה, זו שסורגת גרב ירוקה, ושומרת על האחרים שלא יתגרדו, בזמן שהם מייללים בכאב. דמיינתי לעצמי שמצרים, כנקמה, תפזר נגיף של אבעבועות רוח בישראל, רק כדי לנקום בנו, על מה שאבות אבות אבות אבות אבות אבות אבות אבות של הסבא של הסבא שלנו, שהיו בעם שהכיל את משה שהיה אחראי לכך שהם יותקפו, שאנחנו, נשלם את המחיר. רעד קל עבר בי בפעם הראשונה. מזל שקיבלתי חיסון.