הוא לא באמת ערס

הוא לא באמת ערס…

שרון יצאה מהאוטבוס אל הרחוב הקפוא והרטוב,היה לה קר,מאוד.עכשיו תצטרך ללכת כחצי שעה עד לביתה,לא היה לה כוח.
היא התעטפה במעיל הפרווה שלה,פרווה סינטטית כמובן.והחלה ללכת,אצבעותיה רעדו מקור וכל נעליה היו רטובות.
היה לה יום רע בבית הספר,אבל כשאמא תשאל תספר שהיה בסדר,זה עוד אחד מן השקרים הקטנים שלה.
בפינת רחוב לוחמי הגטאות עמד נער,היה לו עגיל באוזן ונראה היה שהוא מאזין למוזיקה.
בטח איזה ערס,חשבה לעצמה שרון,היא לא חיבבה אותם במיוחד.היא הסתכלה עליו במבט של סלידה.הנער הפנה מבטו עליה והסתכל,נראה היה שהוא מחייך.
סקרנותה של שרון התגברה עליה והיא נעמדה מאחורי איזה עץ כדי להתבונן בנער,היה לו שיער חום ועיניים חומות,הוא היה רזה.היה משהו משונה בו,משהו שלא התאים למה שחשבה עליו.
"היי.מה נשמע?" הנער דיבר בפלאפון.
מדי פעם הייתה צריכה שרון לחכך את ידיה אלו באלו בכדי שלא יקפאו,אך האזינה בדריכות לשיחה.היא לא הייתה מאלו שמאזינים סתם לשיחות אך,לא הייתה יכולה להתאפק.
היא שמה לב שטון דיבורו של הנער החל לעלות, "לא,אבירם,לא.תגיד לי מתי אני צריך לבוא."
נשמעו קולות מהעבר השני. "אתה לא מבין,אני לא יכול לשלם את הסכום הזה.זה ממש חשוב לי."
סתם שטויות,חשבה לעצמה שרון,אני צריכה ללכת הביתה.אך היא לא זזה ממקומה.
"אני יודע שזו לא חובה,אבל אני ממש רוצה לבקר שם,לראות אילו קורסים יש לאוניברסיטה להציע." אמר הנער והוסיף, "טוב,תשתדל,אני סומך עליך.ביי."
הוא ניתק את השיחה והסתכל לצדדים,הוא הסתכל על העץ שעמדה מאחוריו,היא קיוותה שלא ראה אותה.
שרון הרגישה שסימני שאלה מנקרים בראשה.היא הסמיקה ממבוכה והלכה לכיוון השני,היא הרגישה בושה בלבה,למה לעזאזל עקבה אחריו כך,צוטטה לשיחה שלו.אני סתם טיפשה,חשבה לעצמה בכעס.
היא הלכה לכיוון השני,היא קיוותה לשכוח את כל המקרה.
היא הרגישה שעוקבים אחריה והסתכלה לאחור,היא ראתה את הנער,הוא רץ לעברה.שרון הרגישה מעיין פחד בליבה.
"אני מכיר אותך," אמר הנער והוסיף, "את שרון גרוסמן,לא?"
"מאיפה אתה מכיר אותי?" שאלה שרון בהיסוס.
"השתתפת בקורס גישור,אני זוכר אותך.."
"כן,מי אתה?" אמרה חלושות.
"את לא זוכרת אותי?" שאל בתמיהה והוסיף, "זוכרת,כשאחד המדריכים היה חולה,אני החלפתי אותו."
שרון נזכרה,אני לא מאמינה,חשבה לעצמה,זה עידו לוי,היא נהנתה מאותה פגישה.אני כל-כך מטומטמת.
"אולי את צריכה ליווי הביתה?" שאל עידו.
"כן,למה לא." אמרה שרון וחייכה.

הוא לא באמת ערס.