Someone you dont know
אין לי ממש מה להוסיף. הוצאתי פה את מחשבתי על הדברים סיפרתי קצת על החיים,מקווה שמישהו מכם יוכל להתחבר. אני חושבת שזו אחת הפריקות הכי גדולות שלי,סיפור קטן שמכיל את הכל.

יריית המדורה

Someone you dont know 14/04/2017 1104 צפיות אין תגובות
אין לי ממש מה להוסיף. הוצאתי פה את מחשבתי על הדברים סיפרתי קצת על החיים,מקווה שמישהו מכם יוכל להתחבר. אני חושבת שזו אחת הפריקות הכי גדולות שלי,סיפור קטן שמכיל את הכל.

"חוצפנית,אני מבוגר ממך, את ניסיון החיים שלי לך אין","אל תבואי אותי לחנך".
"מעכשיו,אבא? לך אין!". " היא בן אדם רע וגועלי,כלום לא יצא ממנה בחיים","אותך אני אסלק אשלח לפנימיה כך תביני מה זו משפחה!".

כל מריבה מתחילה תמיד מאותה שטות.
אני אומרת "הוא מציק לי" הוא מחזיר "היא התחילה" (גם כשאני לא), ואבא צועק: "שקט,נו מה נהיה?" וכמובן שפה זה לא נגמר.. הרי אמא חייבת להידחף לכל עניין,להגן על הגוזל התמים והקטן.. :"עזבי בשקט את אחיך המסכן,קרציה עלובה" אני משיבה: "אבל אתם לא יודעים בכלל מה היה,תנו לי לדבר ולהסביר מה בדיוק קרה" ואמא עונה:" תשתקי כבר,חתיכת סתומה" קללות נזרקות לאוויר ולפעמים ישנן גם מכות.. לצערי תמיד קופצת לי המחשבה "תמותו כבר,ותנו לי לחיות" כך תמיד מתחילה מריבה אצלנו במשפחה.
אבל למה?
למה המריבה פשוט לא נעצרת?
למה לכל עניין אמא נדחפת?
למה אף אחד לא שותק, למה אף אחד לא עוצר?
למה אף אחד לא מרגיע את האחר?
מה הבעיה לסיים עם זה? להמשיך הלאה?
למה פשוט..
*די!* די לשאלות.
אני אסביר, אתן לכם תשובות!
מריבה היא כמו מלחמה,צריך בה שני צדדים ,כל אחד חושב שהוא הצודק,כל אחד רוצה לנצח, להביס את האחר. אז במהלך התקופה אוספים ציוד נשק ולבסוף יוצאים לקרב, מתחילים לירות כל מילה שקופצת, אין זמן לחשוב אתה פועל במהרה. כל תגובה שחוזרת היא ירייה הרי זו מלחמה,בהתחלה הירייה מתפספסת אבל תסמכו עלי,תמיד יש פגיעה. ומהפגיעה יש סדק נוצר חור,אחד כזה שאי אפשר לתקן הוא משאיר חותמת,צלקת עמוקה.
תמיד יש את האפשרות לסיים את המריבה בשנייה,פשוט לשתוק,נכון? זהו שלא..
מריבה היא כמו מדורה אתה מתחיל מכמה עצים זרדים ואולי גם כמה עיתונים, אתה שומר את הדברים לעצמך,ובכך בונה את הבסיס ללהבה. עד שזהו.. אתה מתחיל להתפרק,אתה מדליק את העצים הזרדים והעיתונים שאגרת בעזרת כמה אבני אש ,אתה מצית אותם ומתחילה להבה,אתה מתחיל לזרוק קרש ועוד קרש והלהבה מתחילה לגדול ולגדול ולבסוף היא נהפכת למדורה. היא גונבת לך את כל החמצן, היא שורפת ,אתה מרגיש את הבערה מבפנים, אתה לא מפסיק לשאוף את העשן הוא כמו סם. אתה לא יכול להפסיק, אתה ממשיך לזרוק קרש אחר קרש ,זרד ועוד זרד ,אתה משתעל ונחנק. בסוף, אתה נכנע במאבק. אחרי שכל הדברים הוצאו החוצה ונשפכו כמו מים ללהבה ,היא מתחילה לקטון אתה זורק הערה או עלבון מעיף מעט חול הלבה ממשיכה לקטון ולבסוף היא אינה. מדי פעם אתה מסתכל לאחור
אבל הגחלים נשארו הם עדין חמים.
אני מניחה שמתישהו הם מתקררים,לא?.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך