כל אחד יחייה את עצמו
שמתם לב, איך כל אחד בחר לעצמו דמות?
הוא מספר על עצמו יותר ממה שהוא,
ויתרה מכך, הוא גם יודע לדבר יפה מאוד, כמו מקצוען, שלמעשה הידע שלו שואף לאפס.
שמתם לב איך שאנחנו כותבים סיפור,
אנחנו שותלים את תכונותינו בכל הדמויות,
וכל דמות מקבלות שבריר של עצמנו.
חיבור כל הדמויות ייתן בערך את עצמך,
והחלק המעניין הוא שהחצי השני שנשאר מחיבור כל הדמויות הוא הדמות שבראנו לעצמו.
שמתם לב שאנחנו חיים בדמויות שאנחנו בוראים?
כמובן, טוב לחיות בדמות שאתה אוהב, אבל קודם כל שכל אחד יחייה את עצמו.
תגובות (3)
חחח אוקי…
נחמד זה לא…
עמוק זה כן :)
אין לי מה להגיד חוץ מעוד פעם הגעת פה לנקודה חשובה…
אולי באמת כל אחד מכניס טיפה את עצמו בדמות ואולי לא…
אבל בכל זאת.. אני אהבתי!! חחח אני לא יודעת מה אחרים חושבים וזה לא מעניין אותי!! ני ני בניני!!
אבל בכל זאת.. קצר קצר אבל יפה!! :):)
אתה מאוד צודק בקשר לדמויות, הרי צריך להיות לנו גירוי התחלתי כדי לכתוב, משהו שראינו בעצמו או בסביבה ששינינו עד שכמעט אי אפשר לזהות את המקור, אם הבנת למה אני מתכוונת…
אבל מה רע לחיות בתוך הסיפור שלך – אתה שולט במצב ותמיד יהיה סוף טוב.
בכל מקרה, יש לך כתיבה נהדרת עם תוכן נהדר לא פחות, אסור לך להפסיק לכתוב…
זה פשוט נכון בריבוע…
את רוב הדמויות הראשיות אני רואה כבבואה של איך שרציתי להיות, ותמיד אני מייחס להם איזו תכונה או משהו ששייך לי…
לכל דמות!
אני יכול לומר לך איזה דבר זהה בי ובדמויותיי…
ובכל זאת אני נבדל מהן, ולא הייתי רוצה לחיות בתוכן כל חיי.
כמו שאמרה ליאת, מאגניב ליצור הרפתקאות מאגניבות ודברים אחרים ולשלוט בהם…
אני יודע שלכתוב זה לברוא עולם שזהה לעולמנו ולשלוט בו ובמה שקורה בו.
מאוד מקסים, מה עוד אומר?