מגדל בבל

"אנשים לא מבינים, שהסיפור הכי טוב בתנ״ך הוא בעצם הסיפור על בניית מגדל בבל. מטבע הדברים, סיפור שאין בו ניסים מרהיבים, מעשים על טבעיים, ותופעות טבע בלתי מוסברות, הוא סיפור הרבה פחות אטרקטיבי. אבל תדע לך, שסיפור מגדל בבל הוא הסיפור המעניין ואולי החשוב ביותר בתקופת המקרא."

התיישבתי על ספסל ציבורי, מחזיק בידי ספר תנ״ך. מילותיו של המחנך שלי הדהדו במוחי ללא הפסק. מה יש שם, בסיפור בבל, שכל כך מרתק אותו? האם אני מפספס כאן נקודה חשובה? לו רק הייתה לי היכולת לפתוח את הספר האדיר הזה, שנכתב לפני מאות רבות של שנים, בשפה שאותה אני יכול להבין כיום, ולדלות ממנו תשובות לכל השאלות שלי…

קראתי את הסיפור פעם אחת. הרהרתי בו הלוך ושוב במשך היום. במהלך הצהריים נזדמנה לי עוד שעה פנויה ונפניתי לקרוא אותו שוב. הדברים נראו עתה אפילו פחות בהירים. לא תהיה לי, אם כן, ברירה. אאלץ לפנות אל המחנך שלי, ולהודות בכשלון שלי לפענח את הסיפור.

עשיתי פעמי אל עבר ביתו. נקשתי בדלת פעמיים. לא נשמעה כל תשובה. המתנתי מספר שניות וחזרתי להקיש בדלת. שוב שקט. "מוזר", חשבתי לעצמי, "למיטב זכרוני הוא לא היה אמור להיעדר היום מביתו." דחפתי את הדלת קלות ונכנסתי אל תוך חדר המגורים. המחנך שלי שכב על רצפת הסלון, רועד מקור.

מיהרתי להגיש לו עזרה. תמכתי בו כשעבר למצב של ישיבה והגשתי לו כוס תה חם שהכנתי. "תלמידי היקר", פנה אלי בדאגה, "לא סיפרתי לך על מצבי הבריאותי משום שלא רציתי להטריד אותך ולהדאיג אותך. הרופא אינו רואה כל תקוה או טיפול שעשוי לסייע. אני מצטער שזו הדרך שבה אתה מגלה את הדברים."

"מורי ורבי, גרמת לי לצער רב. אם אני מבין נכון את דבריך, ימיך ספורים. מובן שהנני מאחל לך אריכות ימים ובריאות טובה. אולם אינני יכול להתעלם ממצבך הנוכחי. על כן, אבקש כי תעזור לי רק בזאת: למרות ניסיונותי הרבים, לא הצלחתי למצוא תשובה לחידת סיפור מגדל בבל. אנא סייע לי בטרם תלך…"

המחנך שלי פקח את עיניו במאמץ אדיר. "ובכן, מה רצית לשאול לגבי הסיפור הזה?"

"על פי מה שמסופר בספר בראשית", פתחתי ואמרתי, "כל האנשים בעולם דיברו בשפה אחת. ביום אחד, כאילו מתוך הסכמה גורפת של כלל האנשים, הם החליטו לבנות מגדל גבוה, שיגיע עד לשמיים. בורא עולם לא אהב את שראה. הוא ירד אל גובה המגדל על מנת לבחון מקרוב את מעשיהם של בני האדם. משראה כי החלו בבניית מגדל גבוה, בלבל את שפתם, והפיץ אותם ברחבי כדור הארץ"

"נכון", השיב המחנך שלי.

"אדוני, מורי ורבי, לא הבנתי כלום…"

"כן", השיב המחנך ברכות, "גם אני…"