משל על ארנבת

הארנבת הייתה מוטרדת.

כבר קרוב לחצי שעה שהיא הולכת בקצב מהיר, ונראה שהנוף לא משתנה. "אולי כדאי שאקרא למומחה בעיצוב נוף", חשבה לעצמה.

המומחה לעיצוב נוף אשר נכנס לחדר, לא היסס אפילו לדקה. "גברת ארנבת", קרא, "ודאי שאת לא מתקדמת. ההליכון שעליו את פוסעת מחזיר אותך לאחור בכל צעד. הפתרון היחיד שלך הוא להגביר את מהירות ההליכה שלך. לשם כך, לחצי על הכפתור שעליו מסומן החץ כלפי מעלה".

עשתה הארנבת כדברי היועץ. הגבירה את מהירות הליכתה והחלה לרוץ. נשימותיה הכבדות נשמעו בחלל החדר. "הפעם אגיע אל היעד, ויהי מה".

עשר דקות תמימות רצה הארנבת. עשר דקות של שכרון חושים בדרך אל היעד. לכן, כה רבה הייתה אכזבתה משסיימה לרוץ. נדמה היה לה שכבר ראתה את המרצפת הלבנה הזאת. "אולי כדאי שאקרא למומחה בריצוף רצפות", חשבה לעצמה.

המומחה בריצוף רצפות לא השתהה במתן פסיקתו. "הדבר ברור ומובן לכל", אמר, "ללא מאמץ אמיתי בלתי אפשרי להגיע אל היעד. כל שעלייך לעשות הוא להגדיל את השיפוע במסלול הריצה שלך. זכרי שאחרי כל עליה ישנה עליה תלולה יותר, וככל שתקדימי לעלות כן ייטב".

מיהרה הארנבת להגדיל את השיפוע במסלול הריצה. כה קשה הייתה מלאכת הריצה במסלול הריצה, עד שאגלי זיעה ניגרו על פניה של הארנבת. "המאמץ הפעם סופו להשתלם".

ושוב, כבפעמים הקודמות, אכזבתה של הארנבת הייתה מרה. "אני חייבת להתייעץ עם בעל נסיון. אקרא לינשוף החכם".

הינשוף החכם הביט בארנבת ובעיניו עצבות. "אם כל רצונך הוא להתקדם אל עבר היעד אני מציע לך לעמוד לצד ההליכון בו את עושה שימוש"

"אבל, מר ינשוף", אמרה הארנבת, "כך לעולם לא אגיע אל היעד."

"נכון", אמר הינשוף, "אך לפחות תוכלי להפסיק ולרוץ."