אני ואת, לעולם לא ניפרד- פרק 3

עכשיו לנירה לא היה עם מי לדבר, היום הולדת שלה מחר, היא ברחה מהילה וטל, ועם אמא היא עדיין לא מדברת.
בעוד היא חושבת על כל מיני דברים נשמע צלצול בדלת "אני באה!" קראה נירה ומיהרה לפתוח למי שזה לא יהיה בדלת.
***
~אתמול~
"אההה שירה?" פתחה טל את השיחה שלהן כך.
שירה הסתובבה לראות את הקול המוכר לה שנשמע ואמרה "כן? אתן מסתדרות?" אמרה שירה בעוד היא כותבת משהו על דף.
"יש בעיה קטנה…" אמרה הילה והחטיפה מבט לטל וטל החטיפה מבט לה.
"מה הבעיה?" שאלה שירה והטחיפה להן מבט מהיר.
"נירה ברחה מאיתנו אתמול" אמרה טל לבסוף לאחר שתיקה קצרה.
שירה פלטה אנחה "למה תמיד הכל צריך להיות קשה?" היא קמה וניגשה לחלון, להביט באנשים שנהנים להם שם בחוץ.
***
"שירה?" שאלה נירה במבט מופתע כשפתחה את הדלת "אמ… היי" אמרה שירה וחייכה חיוך קטן.
"אפשר להיכנס?" שאלה שירה בינתיים שנירה עמדה עדיין המומה בפתח הדלת וכשהבינה מה שירה שאלה אותי ניערה את ראשה ומיהרה להנהן "כן, כן! תיכנסי!".
שירה נכנסה בעדינות והתיישבה על הספה הישנה של נירה ושל אמה "אמ.. אז.." התחילה שירה לומר ולבסוף אמרה "תקשיבי- באתי להצטער בשמן של הילה וטל" נירה הפנתה את גבה אל שירה בכעס "אם באת לומר עוד משהו כזה כדי שתלכי".
"לא-לא! את לא מבינה אותי נכון! הן באמת מצטערות על זה והן לא התכוונו!" אמרה שירה בקול מתחנן.
"אני.. אני אחשוב על זה" אמרה נירה וחשבה על כל מילה שאמרה כדי שלא תפלוט משהו שגם שירה תצחוק עלייה. "טוב הבנו שירה… עכשיו.. את יכולה ללכת?" נירה הביטה בשירה במבט מתחנן והצביעה לעבר הדלת ושירה רק קמה באנחה "כן, טוב, בסדר" ואז כשיצאה אמרה "ביי נירה".
—–
"הו כן! היא ילדה מקסימה!" אמרה אמה של נירה, גילי.
"אני בטוח בכך" אמר גבר שהיה עם גילי שקראו לו יוסי.
"אתה תהיה בטוח עוד יותר כשתפגוש אותה!" קראה גילי ופתחה את דלת בייתה.
בדירה שרר שקט "אההה היא בבית?" שאל יוסי והביט סביבו "אה! אני בטוחה שכן!" קראה גילי בביטחון וקראה "נירה! אני בבית!". שקט. "נירה!" קראה גילי והסתובבה בבית וחיפשה את בתה "נירה!" צעקה ואז חזרה ליוסי "אני לא יודעת איפו היא" אמרה בהלם והתחילה לבכות.