החבר של החברה הכי טובה שלי פרק שלישי

מנקודת מבט של איימי
" אחרי שהתעפלתי התעוררתי במין אוטו כזה ענקי לבן מבפנים לקח לי קצת זמן להבין איפה אני ניסיתי להשאר ערה דריה הייתה חנוקה מדמעות כבר חשבתי על הכל לא רציתי להיות כאן בבית החולים עשו לי בדיקות רבות ופולשניות תפרו לי חלק מהחתכים וניסו לתקחר אותי אבל שיקרתי שאני לא ממש זוכרת מה קרה אני זוכרת יותר מידי טוב הרגשתי שמישהו אוחז בידי חיברו אותי למכשיר הנשמה כי היה קשה לי לנשום נתנו לי זריקה נגד כאבים ונרדמתי למרות זאת הרגשתי שזאת דריה התעוררתי בכל כוחותי ראיתי שדריה חושבת אני "לבד " אמרתי לה" אני כאן .. " השיבה "את לא את תמיד עם ווניה אני לא ראויה לעולם הזה כבר.." "אנחנו נדבר על הכל אחר כך אני לא רוצה שתתעצבני עכשיו אני אצא שענת תיכנס לברר כמה דברים אני לא אמרתי כלום והסכין אצלי.." הסכין אצלה ? היא לא רצתה שידעו ? שלא יחשבו שאני איזה פסיכית לפחות .. לאחר כמה שניות ענת נכנסה לחדר " איך את ?" שאלה " יכול להיות יותר טוב " השבתי ככה דיברנו על דברים קטנים שענת שאלה מה שקרה השבתי לה " אני לא ממש זוכרת אני זוכרת שנפלתי והצלחתי להגיע לשירותים והתעלפתי וזהו.. " " אני אתן לך לנוח .. " אמרה ויצאה .. הרגשתי עייפות נפשית שעצמתי את עייני חשבתי על הכל ולפתע נרדמתי..

מנקודת המבט של דריה .
" אני לא מצליחה להבין את זה אני פשוט לא יכולה לחשוב על זה טוב בסדר היא עוברת ביריונות בגלל זה להתאבד ? מתפוצץ לי הראש שעות של מחשבות עברו להם שעות של תהיות של כאב באיזה שהוא מקום יכלתי לדמיין את הכל יכלתי. נזכרתי בכל הפגישות שלנו שהיו מילפני שהכרתי את החבורה ואת ווניה איימי הייתה כ"כ שמחה ומאושרת קשה לי להבין לאן זה נעלם … לפתע רופא התקדם לכיווני הסתכל על שעונו " בשעה שבע עוד 35 דקות נעביר את איימי למחלקה פסיכיאטרית ושם המשפחה שלה תקבל הסבר .. " "אין לה משפחה. היא לא מכירה אותם. סיפור ארוך אני המשפחה שלה ." " בת כמה את ?" כמעט 15" "טוב.." הרופא אמר והלך מה עכשיו מחלקה פסיכאטרית אני יותר ויותר לא מבינה כלום כאן . ךפתע קיבלתי טלפון מענת ( המורה) " הלו ?" עניתי " דריה ? זאת ענת , הכל בסדר עם איימי ?" "כן היא בסדר אני חושבת שהיא תישאר כאן ללילה " אני אבוא לבקר מחר בעשר , אני מצטערת מאוד שלא יכלתי להשאר איתך. אני יודעת כמה זה קשה לך" "תודה" אמרתי וניתקתי הדקות לא עברו והשניות ניראו כמו שנים ! לא אכלתי כל היום ולא היה גם תאבון , זה חדש. לאחר עוד קצת זמן של מחשבות השעה הייתה 18:58 הוציאו את איימי עם המיטה ולקחו אותה למחלקה הפסיכאטרית שהיא עברה ליידי היא הסתכלה עליי במבט נשוט כזה . של הרגשה לבד. הלכתי לשירותים שטפתי פנים והתפנתי יצאתי והלכתי למחלקה הפסיכאטרית הלכתי לקבלה " שלום , איפה מאושפזת איימי בלום ? " "שלום , בחדר מספר 206 ישר ושמאלה." "תודה" אמרתי והלכתי לחפש את החדר של איימי היא הייתה החדר לבד חדר קטן היא שכבה על המיטה עם עיינים על התיקרה נכנסתי ושתקתי שתיקה קרה ."

מנקודת המבט של איימי .
"הרופא נכנס בערך בשעה שש ועשרים ואמר " איימי אנחנו חושבים שהו ניסיון פגיעה בעצמך במהלך הבדיקות ראינו חתכים וסימני אלימות לאחר חוסר שיתוף הפעולה מיצדך נעביר אותך למחלקה פסיכאטרית עד שהכל יתברר , אנחנו ניתן לך פסיכיטאר ואת תיהי בחדר לבד אם יש לך שאלות אנחנו כאן ." נאנחתי קלות הנהתי לשלילה עם הראש והרופא יצא . אז מה שבאמת קרה בשירותים בבוקר זה אחרי שחתכתי פס ועוד פס ועוד פס החלטתי להתאבד החלטתי להפסיק לסבול כאן לוותר.לקחתי את הסכין חתכתי פסים עמוקים בבטן , עמוקים מידי ואחרי זה אני לא זוכרת כלום יותר רק שהתעוררתי באמבולנס . אני לא פסיכית אני לא צריכה תרופות אני לא צריכה להיות כאן אני לא שייכת לכאן אני רוצה למות כבר . נמאס לי מכולם נמאס לי מזה פשוט נמאס לי אני לא יכולה עם זה למה אף אחד לא שם לב למה אפילו שאני מחכישה הכל לא רואים לי בעיינים שאני צועקת הצילו נגמרו לי הכוחות כבר פשוט נגמרו . העבירו אותי מחלקה בערך בשעה שבע כארבעים דקות לאחר הבשורה ראיתי את דריה בדרך התסלכתי עלייה במבט של וויתור של הרגשת פחד היא הבינה את זה . אני בטוחה לאחר כמה דקות היא נכנסה לחדר הייתה שתיקה כואבת "אני מצטערת" אמרתי " על ?" שאלה " על זה שאני בחיים האלה " " אז את כן ניסית ?" "כן אני ניסיתי להתאבד ." היא פרצה במדעות ויצאה מהר מהחדר.

מנוקדת המבט של דריה
" חיכית בחוץ לרופא שיסביר לי על העברה הזאת לכאן למחלקה הפסיכאטרית הרופא בא " אנחנו חושדים שאיימי פגעה בעצמה יש לה סימני חתיכות בכל הגוף גם ישנתי וגם חדשים יש לה סימניי הרבצה רבים בבדיקות רנטגן ראינו שהעצמות שלה אכולות זה קורא מהמון ספורט ראינו לפי הדיקות של מערכת הריאות והנשימה שהיא מקיאה המון אנחנחו חושדים שהיא מקיאה את האוכל שלה עושה המון ספורט וסובלת מאנורקסיה. " מה אנורקסיה ?" "היא לא אוהבת את עצמה ? היא אמרה לך משהו על זה? " " ממש לא אני פשוט בשוק כרגע " אני אתן לך לעכל הכל " הרופא אמר והלך נכנסתי לאיימי לחדר הייתה שתיקה קרה "אני מצטערת"אמרה" על ?" שאלתי " על זה שאני בחיים האלה " " אז את כן ניסית ?" "כן אני ניסיתי להתאבד ."פרצתי בדמעות ויצאתי מהר מהחדר רציתי לקבור את עצמי באותה שנייה יצאתי מהבית חולים הלכתי מהר לא יודעת לאן והרגשתי מסוחררת עד שנפלתי..