הפגנה שקשה לגמור!
הלכתי בדשא הירוק יכפה… הסתכלתי על העצים הגבוהים ועל הפרחים…תמיד הייתי בתוך היער הזה מתבודדת מלחצים. ורק שמחתי שהצלתי את המקום הזה… הוצאתי מי תיק הגב את העיתון ועוד פעם הסתכלתי על הכתבה שהייתה עליי שהרגנתי את ההפגנה. אני זוכרת את היום שזה התחיל… הייתי בבית בדרך ליער לכתוב ביומן שלי. נעצרתי כי ראיתי שלט ענק בכניסה לרחוב שלנו.
כך היה כתוב…
"לעיר הנכבדה שלום, אנו עומדים לבנות שכונה חדשה באזור השטח הירוק… זו החלטה קשה אך עומדים להיות בתים מרהיבים! אז חכו חכו כי יש למה לצפות… לקנייה יש לדבר עם הערייה… ראש העיר!"
"מה?!" צרחתי. היה חופש גדול… לא רציתי לעבד את המקום שאני הכי אוהבת… במיוחד לא עכשיו… הורדתי ראש, עשיתי אגרופים והייתי עצבנית… מרוב שהייתי קשורה למקום אז לא ויתרתי עליו.. רצתי בחזרה לבית, נכנסתי הביתה ועליתי לחדרי, התקשרתי לכמה חברים טובים שלי שגם אוהבים את המקום. אמרתי להם בטלפון שיכנו שלטים נגד הריסת היער ושנפגש ליד השלט הגדול בכניסה לרחוב שלי… ארגנתי תיק ויצאתי מהחדר.
"אמא אני יוצאת.. על תכיני צהרים!" אמרתי בעודי קופצת מהשלוש מדרגות האחרונות עם תיק עליי שבתיק שמתי דברים שאני צריכה להפגנה…
"ואוו… ואוו… ונסה? לאן זה?!" אמא שאלה וחסמה אותי בדרכי.
"אני מתכננת לעשות הפגנה עם עוד כמה ילדים…" עניתי וניסיתי לעקוף אותה.
"הפגנה למה?!" אמא שאלה וחסמה אותי.
"נו… אמא על זה שעומדים לבנות שכונה חדשה…" אמרתי לאמא ועקפתי אותה.
"זה לא רעיון טוב!" אמא אמרה לי.
"כן, בסדר… תודה אמא…" פתחתי את הדלת ויצאתי.
"ונסה!" אמא יצאה.
"נו מה?! מחכים לי!"
"ונסה זה לא פשוט כמו שאת חושבת, אתם בני 11 יגרשו אותכם בכוח! ואני לא מוכנה שהילדה שלי תסבול מכמה פועלים…"
"אמא לא אכפת לי… פעם אחת על תעצרי אותי במה שאני עושה!" המשכתי ללכת.
"אבל את חוזרת עד הערב!" אמא צעקה לי כשהייתי רחוקה.
"טוב" אמרתי בזלזול. המשכתי ללכת לתחילת הרחוב והסתכלתי עוד פעם על השלט שהיה מולי, חרקתי שניים והסתכלתי על השלט בעצבים.
"היי!" ראיתי את אליסון חברה שלי.
"אוו היי שמחתי שהגעת" עניתי לה.
"היי!" הארי הגיע.
"אוו היי!" אמרתי. ראיתי שגם חברה שלי ת'ורן מגיעה. היא נופפה לי לשלום ונופפתי חזרה.
סימנתי לכולם לעשות מעגל והתחלנו לדבר.
"אנחנו ממש מעט. לא נוכל 4 ילדים לעשות הפגנה…" אליסון אמרה ביאוש.
"מלה הבריזו…" הארי המשיך את אליסון.
"נו מה נראה לכם שבאמת אכפת להם? הם אף פעם לא זורמים…" ת'ורן הוסיפה.
"אז זה יהיה רק אנחנו, לא ניתן לכמה ילדים שהבריזו להרוס לנו את התוכנית!" אמרתי להם.
"טוב אני יודע שזה לא נשמע נחוץ אבל הבאתי אוהל…" הארי אמר.
"אוהל?!" ת'ורן שאלה.
"כן, זה שנהיה שם כמה שעות לא יעזור בכלום…" הארי המשיך.
"הוא צודק…" אליסון אמרה. "דרך אגב הבאתי אוכל…" אליסון המשיכה.
"טוב יאללה אז נצא עכשיו.." אמרתי והתחלנו ללכת לכיוון היער.
"אני מקווה שההפגנה תצליח…" אמרתי.
"יהיה בסדר…" ת'ורן ענתה לי. המשכנו ללכת עד שהגענו לכניסה ליער.
"ואוו יש לי רעיון בואו נתפס על העצים גם!" הארי אמר, כולנו הסכמנו. הכנו כמה שלטים והדבקנו בסלוטיפ על העצים שיהיה אפשר להוריד. שמנו חבל קשור לעצים שמכוניות לא יוכלו לעבור. ראינו פועלי בניין מסתכלים עלינו ומתחילים לצעוק לנו.
"חבר'ה לפנות בבקשה!!!" אחד הפועלים אמר.
"אנחנו עושים הפגנה!!!" צעקתי.
"רוצים להצטרף?! יש לנו עוגיות!!!" אליסון אמרה ושלושתנו הסתכלנו עלייה.
"מה?!" שאלה אליסון ללא ידיע.
"תשמעו מתחילים לתכנן פה תוכניות עוד מעט אתם צריכים להתפנות מהמקום…" אחד הפועלים התקרב אלינו.
"אנחנו לא זזים!" הארי אמר לפועל. אני ות'ורן עלינו לשני עצים והחזקנו שלטים. ראינו אחד מהפועלים מתקשר למשהו.
"מה הוא עושה?!" אליסון שאלה.
"הוא מתקשר למנהל של שאחראי לבניית השכונה החדשה…" הפועל השני חייך חיוך של ניצחון.
"אז חבל לו על הזמן כי אנחנו לא נזוז!" צעקתי לפועל.
"נו לעזאזל איתכם!!" הפועל אמר. הפועל השני דיבר בטלפון על זה שאנחנו לא יורדים וקרא לכמה פועלים. ראינו אנשים מסביב מסתכלים עלינו וחלק מצלמים.
כבר עברו כמה שעות הארי ואליסון עלו גם והתחלנו לאכול על העצים. ראינו את ההורים שלנו שם מצלמים אותנו והם היו נלהבים. באו מכבי אש לנסות לשכנע אותנו לרדת אבל לא הסכמנו.
באיזה שהוא שלב ראש העיר בא… זה היה מפתיע. הוא בא מולנו ורצה לנהל איתנו שיחה "תרבותית" הסכמנו לרדת ודיברנו איתו.
"נו?!" שאלנו אותו.
"אני נכנע… בנתיים…"
"באמת?!" שאלתי.
"האמת לא כול כך… אני לוקח שטח קטן בחלק אחר של העיר…" ראש העיר אמר. כולם מחאו כפיים והריאו לנו.
"שלום חבר'ה!" ראיתי אישה באה אלינו. "אני מראיינת מהעיתון המקומי, אפשר לראיין אתכם?" המראיינת שאלה.
"ברור שאפשר!" אליסון צעקה והתקרבה למראיינת תוך כדאי שסדרה את השיער.
"מי הקים את הכול?!" שאלה בסקרנות.
"היא!" ת'ורן משכה אותי למראיינת, סידרתי את החולצה וניקיתי את הלכלוך והתחלתי להתראיין… כולנו חייכנו… ומחורותיים הוציאו את העיתון וישר ראו את הכתבה. הכנסתי את הכתבה לתיק קמתי מהדשא והתחלתי לחזור הביתה וחשבתי… מה תהיה ההפגנה הבאה שלי? עם תהיה…
תגובות (0)